19. מהאמור לעיל עולה כי האינטרס שסעיפים 302 ו-303 נועדו להגן עליהם, הם האינטרסים של נושי החברה. הסעיפים נועדו להבטיח שבעלי המניות בחברה ודירקטוריון החברה שמונה על ידיהם, לא יעשו שימוש לרעה בכוחם, ולא יביאו לחלוקתו של הון החברה לידי בעלי המניות, "על חשבון" זכויותיהם העתידיות של הנושים, ותוך פגיעה באפשרות של החברה לפרוע את חובותיה כלפיהם.
מסקנה זו עולה אף היא מפסק הדין בענין ואלור שם קבע בית המשפט כי "כאשר בית המשפט נדרש לאשר חלוקה על-פי סעיף 3030 לחוק החברות, ולצורך זה הוא נדרש להכריע בשאלה האם יכולת הפירעון של החברה עלולה להיפגע כתוצאה מביצועה של חלוקה זו, מן הראוי כי בית המשפט יסתמך על מדדים כלכליים ועסקיים לגבי מצב החברה, תוך שהוא מביא בחשבון גם את האינטרסים של נושי החברה וציבור המשקיעים בניירות ערך של החברה ומניעת הפגיעה בהם כתוצאה מגריעת ההון הבסיסי של החברה (ראו לעניין זה פסק דין בעניין מעיינות עדן בע"מ בעמ' 10, שורות 1-3 וכן ההחלטה שניתנה בבש"א (חיפה) 6763/04 איטונג תעשיות בע"מ נ' רשות ניירות ערך, ניתן ביום 5.5.2004)".
20. בקשות חלוקה מכוח ס' 303 לחוק החברות, הן בקשות שיש קושי מבחינת בית המשפט לדון בהן. הבקשה מוגשת על ידי החברה – שעמדתה היא כמובן שניתן לאשר את החלוקה חרף העובדה שהחברה אינה עומדת במבחן הרווח. הבקשה נתמכת בעמדת דירקטוריון החברה ובדרך כלל גם בחוות דעת מומחה מטעמה של החברה, ממנה עולה כי החברה עומדת במבחן יכולת הפירעון לאור הניתוח של החברה ושל המומחה את מצבה בהווה ובעתיד. בית המשפט שדן בבקשה אמור לבחון אותה ללא שיש לה "צד שכנגד" אמיתי. זאת משום שנושי החברה אינם מגיבים בדרך כלל לבקשה, ואינם מביעים את עמדתם ביחס אליה (הגם שהם זכאים לעשות כן מכוח הוראות ס' 303 לחוק החברות שצוטט לעיל).
לכן מתבקשת בדרך כלל עמדתו של ב"כ הכנ"ר, שהוא המייצג במסגרת הדיון את עמדת הנושים שאינם נוכחים בדיון ושעל האינטרסים שלהם נדרש בית המשפט להגן.
21. עוד יש לציין כי גם באותם מקרים בהם בית המשפט מאשר את בקשת החלוקה, אישור כזה אינו "מחסן" ככל הנראה את החלוקה מפני תביעה עתידית אפשרית של הנושים, אם הם יהיו סבורים כי מדובר בחלוקה אסורה, שלא היה מקום לבצעה. כך, סעיף 310(א) לחוק החברות קובע כי כאשר בוצעה חלוקה אסורה "יהיה על בעל מניה להשיב לחברה את שקיבל, זולת אם לא ידע ולא היה עליו לדעת כי החלוקה שבוצעה אסורה". בהמשך קובע סעיף 311 את אחריותם של הדירקטורים לחלוקה אסורה, שכן הם אלה המוסמכים לאשר את החלוקה תוך בחינת השאלה האם היא תפגע ביכולת הפירעון של החברה לחלוקה אסורה (ויוער כי סעיף 204 לחוק מאפשר לנושה של חברה להגיש תביעה נגזרת בשם החברה להשבת הסכומים שחולקו בחלוקה אסורה). כאמור, תביעה כזו היא אפשרית גם כאשר מדובר בחלוקה שקיבלה את אישור בית המשפט.