תוקפו של ההסכם המכר הראשון עם מפלי התנור
47. לאחר בחינת טענות הצדדים לא מצאתי מקום לשנות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד לפיה הסכם המכר הראשון שריר ותקף. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד מבוסס בעיקרו על ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידו, על יסוד מכלול הראיות שהובאו בפניו. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר בידיה נתונה האפשרות להתרשם מהעדים ומחקירתם על דוכן העדים, ולבחון לעומק כל ראיה המובאת בפניו. התערבותה של ערכאת הערעור תעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, או כאשר מתגלים פגמים מהותיים, היורדים לשורש העניין, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות (ראו: גורן, בעמ' 1028-1026); ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796, 807 (2005); ע"א 6534/09 ברג'ות נ' אבו אחמד (2.2.2011); ע"א 580/10 ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים ואח' נ' עיריית הוד השרון (25.7.2013) (להלן: עניין ניר שיתופי)). עם זאת, כאשר קביעותיו העובדתיות של בית המשפט מבוססות על שיקולי היגיון והערכה, אשר לגביהם אין לערכאה הדיונית יתרון משמעותי – קיים פתח רחב יותר להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאים ובמסקנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית (ראו: ע"א 4352/04 בן נון נ' עובדיה (10.11.2005); ע"א 7762/10 מינהל מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח עבדאללה עבד אלקאדר עבדאללה (27.08.2012); ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב ואח' (26.12.2012)).
סבורני, כי המקרה דנן איננו נופל לגדר אחד החריגים לכלל אי ההתערבות הנ"ל, ובנסיבות העניין, אין כל הצדקה לסטות מכלל זה ולשנות מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי הנכבד. ארחיב עוד בנושא זה להלן.
48. בבסיס קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד כי נכרתה עסקה ראשונה בזמן בין מפלי התנור לבין עפרות תבל עמד הסכם המכר הראשון, אשר צורף לתובענה כשהוא חתום על ידי שני הצדדים. במכתבו של עו"ד אורן לרשם המקרקעין מתאריך 06.01.2015 צויין כי הסכם המכר הראשון נחתם בפניו על ידי הצדדים לחוזה. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע עוד כי אין בטענותיו של יצחק אודות שינויים שנעשו בגובה ובאופן התשלום בין גרסתו הראשונה של הסכם המכר הראשון (הטיוטה אשר נשלחה לרו"ח רואימי) לבין הנוסח עליו חתם לבסוף במשרדו של עו"ד אורן – כדי לסתור את תוקפו של הסכם המכר הראשון. עוד נקבע כי אין בטענתו של יצחק לפיה הוא חתם על הסכם המכר הראשון מבלי שקרא את הוראותיו – כדי להוביל לביטולו.