בעיה נוספת היא, שאין כלל אסמכתה לביצוע התשלום. לטענת הנתבע, שילם 11,000 ₪ במזומן. אין מחלוקת שלא הוצאה קבלה. לדגן לא היה כל הסבר לכך שלא הוצאה קבלה, למעט הטענה הקלושה, שלא שולם כל הכסף. אין רלבנטיות ליחסים בין דגן לבין רשות המסים, משום שהשאלה היא, האם היעדר הקבלה נובע מהעלמת מס, או מכך שבפשטות, לא שולם כל תשלום. אני מוצאת שהיעדר הקבלה נובע מכך שלא שולם דבר. ראשית, משום שדגן בתצהירו המפורט לא התייחס לביצוע תשלום כה משמעותי. שנית, משום שכאשר בוצע תשלום, בסכום נמוך יותר (3,000 ₪), דגן הוציא קבלה וכל זאת ימים ספורים לפני הדיון. אין כל היגיון בכך שדגן לא ראה לנכון להוציא קבלה כנגד תשלום סכום גבוה פי כמה, כאשר היתרה שלא שולמה, לפי גרסת הנתבע, הייתה בסכום זניח של 700 ₪. שלישית, משום שגם במצב שבו משולם תשלום חלקי ללא קבלה (ובהתעלם מהוראות דיני המס), נהוג ומקובל לאשר בכתב עובדת התשלום, ואילו כאן, הרישום בכתב אינו רישום של דגן, כך לפי עדותו.
ההסכם בסך של 11,700 ₪ כלל גם ביובית שהוזמנה, כך לטענת דגן. אפילו אסמכתה להזמנת הביובית לא הוצגה. דגן טען שלא התבקש להביא יומן או אסמכתאות. לטעמי, מדובר בדבר מובן מאליו, וכאשר בעל מקצוע נוקב בעלות תיקונים, פשיטא שעליו לבסס עלויות של קבלנים חיצוניים. בכל מקרה, מאחר שהנטל להוכחת טענת הקיזוז מוטל על הנתבעים, הרי היעדר האסמכתאות פועל לחובתם.
גם בנושא ההתנהלות במעמד חתימת ההסכם לא נתתי אמון בעדותו של הנתבע. כזכור, בנה של התובעת העיד שהוסכם שהתיקונים יבוצעו על ידי הנתבע. בנה של התובעת תיאר כיצד במעמד החתימה על ההסכם, הנתבע יצר קשר עם בעל הדירה הקודם שלו, שתיאר אותו כ"דייר מדהים ומתקן את הכל" (עמ' 7 ש' 9). לעומת זאת, הנתבע טען שאין לו בטלפון הנייד את פרטי המשכיר הקודם, והוא אינו זוכר את שמו, ואף אינו זוכר את פרטי השיחה שנוהלה עמו (עמ' 13 ש' 11 – 12). "שכחה" של פרטי משכיר שממנו הנתבע שכר דירה פחות משנה לפני עדותו בבית המשפט, ושכחה מוחלטת של נושא השיחה שנוהלה מול המשכיר הקודם, אינה מעוררת אמון, בפרט כאשר הנתבע לא התקשה לזכור פרטים אחרים.
טענת הקיזוז לא הייתה מהימנה גם משום שבזמן אמת, הנתבע לא העלה טענות הנוגעות למצב המושכר או לקיזוז בסכומים שנטענו על ידו. בחקירתו הנגדית של הנתבע הוצגה תכתובת ווטסאפ בינו לבין ב"כ התובעת. באותה תכתובת מיום 17.5.18 הנתבע התחייב לשלם את דמי השכירות "ביום א'" והעלה טענה בדבר חוב עבור מקלחון, בסך של 1,150 ₪ בלבד (עמ' 15 ש' 14 – 16). באותו מועד, בחודש מאי, זמן רב לאחר שהחלו הרטיבויות לפי הנטען, הנתבע לא העלה טענות ביחס למצב המושכר, אלא התייחס למקלחון בלבד. הנתבע אף לא הזכיר את הסכם ביצוע העבודה שנחתם, לפי התאריך המתנוסס עליו, שבועיים לפני כן, ומבסס לכאורה קיזוז בסכום גבוה פי עשרה מכך.