24. האם מבצע העבודה הוא חלק מהמשק הארגוני ? - התובעת שידרה בעצמה את השידורים עליהם היתה אמונה, כאשר לא יכלה היתה לשדר שודרו הקלטות של תכניות קודמות או שירים (ע' 16 ש' 5). היא לא נדרשה למצוא מחליף כאשר לא יכלה היתה להגיע ולשדר. התובעת לא נדרשה להחליף שדרנים אחרים, לא נדרשה להשתתף בישיבות צוות ככל שנערכו כאלה, לא נדרשה להתייצב במשרדי התחנה, למעט בשעות השידור. לא נדרשה לעמוד לרשות הרדיו בזמנים שאינם זמני השידור. לא נתבקשה לבצע מטלות כלשהן, למעט שידור התכנית.
נפסק כי "ההשתייכות לאותה "יחידה אורגנית", הרבה ביטויים אפשריים לה, אך במשיב לא תמצא גם אחד מהם. הוא לא היה נתון למסגרת ארגונית-מנהלית בהקשר לעבודה, ובעיקר - הוא לא הובא בחשבון לעניין ארגון העבודה הכללי של המחלקה, ומחוץ לקשור בהכנת התכנית המיוחדת לא שותף כלל בפעולות המחלקה, ולא היה חייב לעשות דבר במסגרת המחלקה, אף אם היו לו הכישורים לכך, ולא היתה בכך פגיעה במעמד או בתנאי העבודה." (פס"ד סיון).
התובעת תארה כי חוגגים ימי הולדת לעובדי הנתבעת ואילו לה לא חגגו יום הולדת ולא העניקו לה עוגה, כפי שנהוג היה לתת לעובדים (כתב תביעה סע' 11, תצהירה סע'12ב ).
25. לטענת התובעת היא קיבלה תלושים לחג והוזמנה להרמת כוסית (תצהיר תובעת סע' 12, 14) דבר המעיד על השתלבותה במערך הארגוני.
"ש. איך הוזמנת להרמת כוסית?
ת. היה שלט ברדיו שכל עובדי הרדיו מוזמנים להרמת כוסית ומאחר שאני עובדת הוזמנתי באופן אוטומטי.
ש. להרמות כוסית הופיעו עוד שדרים?
ת. כן.
ש. דידי הררי היה?
ת. לא תמיד פעם כן ופעם לא. לא כל שדר הגיע באופן גורף.
ש. מומחים נוספים מקו המומחים הגיעו?
ת. גם מומחים הגיעו להרמת כוסית, חלקם." (ע' 11 ש' 11-3).
התובעת הציגה כרטיס ברכה שנמסר לה ערב ראש השנה תשע"ה (נספח ג/1 לכתב התביעה) ברכה זו היא היחידה שנמסרה לבית הדין למרות טענת התובעת כי בכל שנה הוענקו לה, כמו לכלל העובדים, תווי שי וברכה ( סע' 14 לתצהירה).
הנתבעת טוענת כי להרמת כוסית מוזמנים לא רק עובדי הרדיו וכי תלושי שי לחג מוענקים למרואיינים שונים, וגם למנקה שהיא עובדת חברת קבלן (תצהיר מר פאר סע' 42.1). מר פאר העיד כי העניק לתובעת תווי שי באופן חד פעמי, משום שהתובעת "הרימה קול צעקה" לאחר שלא קיבלה תלושים ועל מנת למנוע מהומה במהלך הרמת הכוסית החליט להעניק לה תלושים. (ע' 21 ש' 21-11).
26. בעניננו, היחסים בין הצדדים נמשכו כעשר שנים (בשתי התקופות יחד), הזמנת התובעת לאירועי "הרמת כוסית" היא דבר סביר ורצוי ביחסים ממושכים שכאלה. מר פאר אף השיב בחקירה נגדית "יחסי עובד מעביד אינם המקור ליחס אישי ואנושי וכל החלטה כזו כמו לתת את התלושים לחג נובעת רק מכוונות טובות ורצון טוב במקרה הזה" (ע' 22 ש' 15-14). קביעה כי השתתפות אקראית באירועי 'הרמת כוסית' או קבלת תשורה חד פעמית, מהווה סימן מכריע בשאלה האם התקיימו יחסי עבודה, עלולה להוביל לפגיעה במרקם היחסים בין אנשים בעולם העסקים והעבודה בשל חשש שהתנהגות נדיבה תהפוך את הצדדים לעובד ולמעביד. אף אם השתתפה התובעת בכל אירועי "הרמת כוסית" במהלך השנים, וזאת לא הוכח, הרי שמשקלה של השתתפות זו לבדה בקביעת טיב היחסים אינו גבוה.