עוד צורף מכתב משרד הרצוג פוקס נאמן מיום 17/7/17 ולפיו חברת פרגון אי אקס אינה מתעסקת באופציות בינאריות. אציין כי במסגרת חקירתו נשאל מר מיכל מדוע המכתב אינו חתום על ידי עורך דין ספציפי אלא על ידי משרד עורכי הדין (בדומה למכתבים מאותו משרד עורכי דין אשר תוכנם הובא לעיל) ותשובתו היתה כי הבנק לא פנה וביקש ציון שמו של עורך דין ספציפי וכי לו היה מבקש, היו מתווספים שם וחתימה [ראו עדותו מיום 24/5/18 בעמוד 95 שורות 27-31].
כמו כן, הוצגו (במסגרת נספח 24 לתצהיר מר מיכל) אישורי עורכי הדין של החברות הלקוחות ובהתאם להם הלקוחות אינן מתעסקות באופציות בינאריות. זאת ועוד בהקשר זה אף העיד מר שיניצקי מטעם התובעות בתצהירו בסעיף 17 כי לקוחות התובעות אינם מתעסקים באופציות בינאריות ומשנשאל מה מקור ידיעתו השיב כי הוא אחראי על כל החומרים השיווקיים אשר יצאו בעבור חברות אלו ובאף אחד מהם מעולם לא הוצעה אופציה בינארית [ראו עדותו מהדיון מיום 12/6/18 בעמוד 248].
יתרה מכך, התחוור כי חשדו של הבנק בדבר פעילות באופציות בינאריות, מסתמך על ראיות אשר לאו ראיות הן- כך הבנק הסתמך על ת/3 אשר עיון בו מעלה כי מדובר בדף ובו מידע על אופציות בינאריות ואולם, שמה של UFX מוזכר בדף זה במסגרת צדדית ובה מפורטות חברות מובילות בתחום הפורקס. כן הסתמך הבנק על מה שאנשים עלומים - אשר שמותיהם לא צויינו, אמרו למר לוטם [ראו עדותו של לוטם בעמודים 45-47].
עוד אישר נציג הבנק מר לוטם כי מר דניס דה יאנג העיד בהליך מקביל כי אינו פוליטיקאי הולנדי ועל אף שנציג הבנק סירב להסיר חשד ולפיו מר דניס דה יאנג הינו פוליטיקאי, אישר כי לא פנה אל התובעים לשם בירור חשד זה [ראו עדותו מיום 15/5/18 בעמוד 22] והבנק זנח טענה זו בסיכומיו.
70. זאת ועוד, הוסרו החשדות הקשורים במיסוי כדין של פרגון אי אקס, דיבידנד טולדנו והחברות הלקוחות של התובעות הנובעים, בין היתר מכך שהחברות התאגדו במדינות OFF SHORE -
קודם לפירוט המסמכים אשר הועברו באשר להבהרת והסרת חשדות אלו, הנני מוצאת להקדים ולקבוע ככלל, בכל הנוגע לאישורי רואה החשבון ועורכי דין אשר הומצאו על ידי התובעים, שדרישת הבנק לקבל אישורים במסגרתם מצהירים עורכי הדין או רואי החשבון על המידע מידיעתם האישית, אינה סבירה באשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הפיקוח על הבנקים, כמו גם כללי האתיקה של רואי החשבון ועורכי הדין. כך, במסגרת הוראות הפיקוח על הבנקים מיום 4/1/18 [אשר הוגשה כת/6] - נקבע מפורשות שבאשר לאישורי רואה חשבון, אשר נדרשים על ידי הבנקים כחלק מאסמכתאות רלוונטיות לפעילות כדין של הלקוח, יונפקו אישורים בהתאם לסוגי האישורים אשר רשאים רואה חשבון ליתן. באשר לאישורים כאמור הובהר מפורשות כי :"מתכונת של "אישור" נועדה להעיד כי נתון מסוים מתאים לאמור במסמכים מסוימים ו/או רשומות כלשהן. במתכונת זו רואה החשבון אינו מאשר את נאותות ו/או נכונות הנתונים עצמם, אלא רק את התאמתם, ולכן באישור יצויינו גם המסמכים ו/או הרשומות עליהם התבסס מבמתן אישורו".
אציין כי מגבלה הדומה למגבלה המוטלת על רואה החשבון בהתאם לכללי האתיקה החלים עליהם, קיימת גם באשר לעורכי דין ומשכך, הנני סבורה כי ההנחיה כפי שניתנה על ידי המפקח על הבנקים, תקפה גם באשר לאישורים אלו [ראו החלטה 255/14 של ועדת האתיקה הארצית "כלל 10: חתימה על טפסי אישור פרטים" אתיקה מקצועית 58(2015); החלטה את 237/12 של ועדת האתיקה הארצית "כלל 10: אסור לעורך דין לערוב להתחייבות של הלקוח" אתיקה מקצועית 53, 5 (2014); החלטה את 156/10 של ועדת האתיקה הארצית "עורך דין המייצג חברה באופן לא קבוע הנדרש להנפיק אישור לבנק בעבורה, אתיקה מקצועית 41, 7 (2011); "אימות מסמכים ופרוטוקולים מטעם בנקים" אתיקה מקצועית 3, 4 (2002) - כולן צורפו כמוצג 1 לסיכומי התובעות].
כיוון שכך, הנני קובעת כי דרישת מסמכים בנוסח כפי שנדרש על ידי הבנק, אינה סבירה וכי די באישורים במסגרתם מאשרים עורך הדין או רואה החשבון את המידע ומפרטים את מקורות ידיעתם. בהקשר זה הנני מוצאת לציין כי אין בידי לקבל טענת הבנק ובהתאם לה אין להישמע לטענה המבוססת על הוראות הפיקוח או כללי האתיקה, בהינתן שלא הועלתה בזמן אמת וזאת, הואיל ומדובר בהוראות אשר הובהרו והונחו רק לאחרונה ומשכך, ברי כי לא ניתן היה להסתמך עליהן בזמן אמת.
משהאמור - כנקודת מוצא- הובהר, אפרט להלן, את המסמכים, המידע והראיות כפי שהומצאו באשר לחשדות אלו.