6. נוכח פסיקה זו, נכון עקרונית לחייב את התובעת באגרה בשווי תביעתה. ואולם, בד בבד, אין הדעת נותנת, שבשלב זה, יעמיד רשם בית המשפט לדיון ולבירור עובדתיים את שאלת שווייה של תביעה, שטרם נתבררה: אף כתבי הגנה מלאים טרם הוגשו. מכאן, שיש לחזור לעיקרון שאת אפי התביעה מגדיר בתחילה התובע, ובית המשפט חי מפי התובע.
7. יש, אפוא, להורות, על מתווה בו שני שלבים:
א. בתוך 10 ימים תצהיר התובעת מה שווי תביעתה, לדעתה, ותעדכן את האגרה בהתאם. מיד לאחר זאת – דיווח אלי, והגשת כתבי הגנה במועדם;
ב. בד בבד ניתן בזה אישור לצדדים להעלות נושא זה בשנית עובר לשלב הסיכומים, ויהא בית המשפט רשאי בפסק דינו לנקוב בשווי התביעה כפי שהוכח בפניו, לחייב את התובעת, ולהתנות את תוקף פסק הדין בהשלמת תשלום האגרה, כשברור שלכך משמעות בפרט אם תזכה התובעת.
בתוך כך יוער, שדחיית אגרה לסוף ההליך, אינה בחינת חריג, והדבר מקובל ביותר, כגון בנזקי גוף (ראה תקנה 5)...."
8. על החלטה זו הגישה התובעת את הערעור שבפניי; במסגרת טענותיהם בפני חזרו למעשה הצדדים על אותן טענות שהעלו בפני כב' הרשם וכאמור לעיל.
לאחר עיון אני מוצאת כי דין הערעור להתקבל.
--- סוף עמוד 4 ---
9. צדק כב' הרשם בקביעתו כי התובע הוא אדון להגדיר תביעתו וכי האגרה תיגזר מהסעד בו בחר. לטעמי בשים לב לכללים אלה, אליהם הפנה כב' הרשם בהחלטתו - לא היה מקום להורות במקרה דנן לשלם אגרה שונה מזו ששולמה.
10. אכן, יתכנו מקרים בהם יקבע בית המשפט כי אין לאפשר הגשת התביעה כפי שהוגשה וכי זו תמחק אם לא תתוקן. המקרה הבולט הוא כאשר צד תובע סעד הצהרתי בלבד, בעוד הוא יכול לתבוע סעד מהותי - אופרטיבי, כסעד כספי. ר' - ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ. ברנר, פ"ד לב(1)85 (1977); ע"א 279/82 פרידברג נ. עיריית תל אביב יפו, פ"ד לט(2) 502 (1985); ע"א 4076/00 נצחון צפורה בראשון בע"מ נ. מירם זמברוסקי בע"מ פ"ד נ"ו(3) 41 (2002); ע"א 9580/05 גליקלנד נ. צ'ורני, [פורסם בנבו] מיום 10.9.2007. במקרה שכזה נקבע כי לא יינתן סעד הצהרתי, עת יהא צורך בהליך נוסף, לשם מתן הסעד האופרטיבי. אין מקום לאפשר הסעד ההצהרתי, עת תידרש התדיינות כפולה, באותה מסכת עובדות. כך ייפגע האינטרס של הצד שכנגד לסיים המחלוקת בהליך אחד, ובנוסף - האינטרס הציבורי, בדבר ניצול מטבי של הזמן השיפוטי העומד לרשות כלל המתדיינים. ר' רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מוזס, [פורסם בנבו] מיום 21.7.1998, רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. ביריאן, [פורסם בנבו] מיום 27.3.2012. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא מקום בו מבוקש להצהיר כי פלוני חייב לאלמוני סכום כסף מסוים. ברור שלא נאפשר תביעה שכזו שכן לאחר שתתקבל ההצהרה, ממילא יהא צורך בתביעה נוספת. תביעה כספית לתשלום אותו הסכום.