125. אין בידי לקבל את טענת הקיזוז הראשונה של הנתבעות. למקרא חומר הראיות בתיק עולה, כי בהתאם למכתבים שנשלחו לתובעת על ידי בא כוח העירייה, היה על התובעת לפנות את המתחם בסוף חודש אוקטובר 2018, ולא במועד שנטען על ידי הנתבעות. כך למשל במכתבו של בא כוח העירייה מיום 6.1.15 (ראו נספח 28 לתצהיר מנהל התובעת), צוין (בסעיף 3 למכתב), כי: "תסתיים ההתקשרות בין הצדדים בתום התקופה החוזית המוסכמת בהסכם , דהיינו בסוף חודש אוקטובר 2015". אף מכתבים נוספים של בא כוח העירייה (צורפו כנספחים 29 ו-33 לתצהירו של מנהל התובעת), הודיע בא כוחה לתובעת כי תקופת ההתקשרות תסתיים במועד זה. כמו כן בסיכום פגישה שנערכה בנושא הגן הלאומי (ראו נספח 30 לתצהיר מנהל התובעת), שבו השתתפו ראש העיר, סגנו ומנכ"ל העיירה סוכם, כי: "יועמ"ש העיריה, עו"ד גולדהמר, יוציא מכתב ליזם בו הוא מודיע שהחוזה מסתיים באוקטובר 2015 ועליו להיערך לקראת פינוי".
126. הנתבעות לא הציגו בפניי את אותו נספח להסכם בו נדחה המועד כאמור בסעיף 24 לכתב הגנתן, וכן כעולה מסעיף 22 לתצהיר הגזבר על מנת שילמד אחרת.
127. בסיכומיהן טוענות הנתבעות, כי הארכה של ההסכם היתה טעונה את אישורי מורשי החתימה של העירייה כנדרש בדין. לטעמי, ראשית, מדובר בטענה שאין לה מקום, לאור העובדה כי הסכם השכירות עצמו נחתם מלכתחילה (טרם הרמת המסך על ידי בית המשפט) ללא שהעירייה היתה צד לו כלל וממילא ללא שיהיה צורך בחתימת הגורמים המוסמכים בעירייה והוא הדין לגבי התוספת להסכם. שנית, המכתבים בהם ניתנה תשובה לגבי הארכת מועד הפינוי, נשלחו על ידי עורך דין ששימש אז כיועץ משפטי של העירייה והתובעת רשאית היתה להסתמך על דבריו ככזה, שכן חזקה כי בהיותו היועץ המשפטי של העירייה ידע הוא עצמו אם הארכת השכירות אושרה באופן חוקי אם לאו.
128. טענת קיזוז שנייה, על סך של 1,033,501 ₪ בגין דמי שכירות.
טענה זו מתייתרת לאור העובדה שסכום זה קוזז בתחשיב שערכתי לעיל ממילא.
129. טענת קיזוז שלישית, על סך של 654,118 ₪ בגין תשלומי ארנונה, חשמל, שינוע, הנוגעים למתחם ובזיקה לתקופת השכירות, וכן בגין מחצית שכר טרחתו של מר סוהיל סבא. אף בעניין זה מצאתי לדחות הטענה.
א. באשר לשינוע – הסכם השכירות קובע (ראו סעיף 6.1.2), כי התובעת תשלם שכירות באותן סכומי מינימום שנקבעו (קיים מדרג שנקבע כל שנה), אלא אם כן 10% מההכנסות יעלו על סכום זה ואז תצטרך להפחיתם. קבעתי, כי דמי השכירות עלו על 10% מההכנסות, ומשכך נעשתה הפחתה של דמי השכירות. הכנסות השינוע הינן חלק של כלל ההכנסות, והפחתה נוספת בגין אלה משמע כפל חיוב. (וכן ראו עדותו של הגזבר בעמ' 21-22).