אשר לנפקות המשפטית של זיכרון הדברים, נדון בהמשך.
עומר חתם על ההסכם המיוחד חמישה ימים לאחר הגעתו לנציגות ומקסים מיד לאחר הגעתו.
בהסכם המיוחד נאמר כי הוראות שכר ותנאי שירות בחוץ לארץ (שות"ש) חלות על העסקת העובד. בנספח 1 (שכר ותנאי עבודה) נכתב:
"ימי ושעות עבודה:
3.א. העובד יועסק במהלך השבוע בהתאם לקביעת הממונה, כאשר יום עבודה רגיל הוא בן 8 שעות, אלא אם הממונה יקבע אחרת. עמ"י יעבוד 40 שעות שבועיות, או מספר השעות הנהוגות לגבי השליחים במדינת השירות, לפי המספר הגבוה יותר.
ב. עבודת העובד בשעות נוספות, תהיה על פי דרישת הממונה בלבד, ובהתאם למכסת השעות הנוספות המאושרות לנציגות על ידי מטה משרד החוץ בארץ".
שני התובעים וגם העדים מטעמם הצהירו על שעות עבודה מרובות, במהלך כל שעות היום, שבתות וחגים.
לגבי עומר נשלח מברק ביום 12.1.12 אל בטמ"ח על ידי קצינת המנהלה, גב' אלבז, שבו נאמר שבמהלך דצמבר הוא עבד 247.20 שעות כאשר התקן היה 176 שעות. גם נשלחו מברקים לגבי חודש ינואר 2012 שבו עבד סה"כ 255 שעות, ובפברואר שבו עבד 271 שעות.
העד מטעם התובעים, מר יואב חובב, אישר בעדותו שהוא קיבל את החוזה לעיון ולבדיקה, הוא קרא והבין אותו (ראו ע' 8, ש' 29-33 לפרוטוקול הדיון). גם עומר אישר שהוסבר לו על השכר בהליך הגיוס. לדבריו, הקצינה, גב' אלבז, לא לחצה עליו לחתום על החוזה, אבל הקב"ט כן והוא עשה זאת חמישה ימים לאחר הגעתו למומביי. הוא הבין שמדובר בשכר גלובאלי (ראו ע' 12-13 לפרוטוקול הדיון).
גם מקסים קיבל הסבר עוד בשלב הראיונות כדי להתקבל לעבודה, על כך שמדובר בשכר כולל.
אנו מאמינים לגרסת התובעים, שאף נתמכה על ידי העדים מטעמם, שאכן הם עבדו שעות רבות, ולעיתים אף במנוחתם היו צריכים להיות ב"כוננות" (כשליוו את השגריר, לדוגמא). הם התלוננו על כך, וביקשו לקבל יותר שעות וימי מנוחה (לאו דווקא תמורה כספית, ראו עדות של מקסים - ע' 20, ש' 32-33 לפרוטוקול הדיון).
גם העד מטעם הנתבעת מר בצלאל, אשר שימש כ"רען גיאוגרפי" וביקר במדינות שבהן עבדו התובעים, העיד על הדרישות הקשות של התפקיד, אך גם העיד על העניין של המאבטחים להגיע לאותם מקומות בשל התנאים והשכר הגבוה (ע' 26, ש' 30-32 לפרוטוקול הדיון).
כשנשאל מר בצלאל לגבי שעות העבודה של המאבטחים, הוא העיד כי השעות המקובלות הן שעות עבודה מבחינה מבצעית שלדעתם אפשר להעסיק מאבטח, 260 שעות, וכי "מעבר לזה המאבטח הוא כבר שחוק אז אף אחד לא רוצה את זה" (ע' 29, ש' 23-24 לפרוטוקול). הוא גם העיד כי לעיתים ניתנים ימי מנוחה כפיצוי על העבודה המאומצת של המאבטחים במדינות מאוימות (ע' 30, ש' 6-7 לפרוטוקול הדיון).
הוא אף הסביר כי המעקב אחר שעות העבודה נעשה לצרכים מבצעיים, ואם המאבטחים רושמים (ועולה מכך העסקה מעבר לסביר) זה נבדק בפן המבצעי (ע' 31, ש' 14-15 לפרוטוקול הדיון).