"כלל הוא כי בית המשפט אינו כבול לחוות דעת המומחה, והיא כפופה, ככל ראיה אחרת, לקביעות בדבר מהימנות ומשקל... בית המשפט רשאי לסמוך על חוות הדעת כולה, או על חלקה, לברור ממנה רכיבים שאינם מתיישבים עם יתר הממצאים העובדתיים על פי חומר הראיות שנפרש בפניו, או לדחותה במלואה (ענין דניה סיבוס, שם)".
הדברים יפים גם בגזרה המשפטית של בחינת המסוגלות ההורית על בסיס חוות דעת מומחה. כדברי השופט חשין (ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133):
"עילת אימוץ של אי-מסוגלות הורית מוכיחים מעשה שיגרה בחוות-דעתם של מומחים. אכן, חוות-דעת כי ייתן מומחה, אין בה בחוות הדעת כדי לחייב את בית המשפט לפסוק כדעתו. האחריות להכרזתו של ילד בר-אימוץ נופלת על שכמו של בית המשפט, והנושא באחריות הוא אף שיכריע על-פי שיקול-דעתו שלו. יתר-על-כן: שאלת המסוגלות ההורית הינה שאלה מעורבת של משפט ושל עובדה, ובעוד שהמומחה יכול שיקבע בנושא העובדה, לא כן הוא בנושא המשפט שבו אמור להכריע בית המשפט".
בענייננו, אין טעם להציג את עיקרי חוות הדעת לאחר שאלה הובאו בפסק הדין הקודם ובהרחבה בחוות הדעת המקיפות של השופט מלצר והנשיאה. אסתפק בהערות מספר. המומחים הכירו במסוגלות ההורית של האם, אך הסתייגו מהיקפה. אף באת כח המדינה לא חלקה על כך באומרה שלו היה מדובר ב"תינוק חדש" שזה עתה נולד למשיבה, עמדתה הייתה שונה. ההסתייגות התייחסה לאפשרות שהמשיבה תמעד, ושמעידה זו עלולה
--- סוף עמוד 132 ---
לפגוע בקטינה. אם זוהי הדאגה, הרי עסקינן בהערכה כלפי תגובת הקטינה לאירוע שלא התרחש, ואף לא ברור אם יתרחש. אמנם, מלאכה זו נתונה להערכת המומחה, אך מטבע הדברים הערכה זו מעוגנת פחות בקרקע המציאות הנוכחית. היבט נוסף של העניין הוא כי "יש מעידה, ויש מעידה". רוצה לומר, כי אין אדם שאינו נופל. מתבקשת לא רק השאלה האם יש להניח כי המעידה הפוטנציאלית מושא החשש חייבת להתרחש, אלא האם לא תיתכן מעידה "קטנה", שאין בכוחה להוביל לתוצאה המצויה בקצוות. לייתר דיוק, בחלק מהמקומות התייחסו המומחים להשלכה של "קריסה תפקודית של האם" על הבת. יודגש, כי בדיון שהתקיים, המומחה אף הביע את דעתו, לפיה סביר יותר שלא תיפול המבקשת נפילה נוספת.
האמור מוביל לנקודה נוספת, שהיא החשובה בעיני. לא בכדי צויין בחוות דעתי בפסק הדין הקודם: "תצוין לשבח מקצועיותם של המומחים, בשל נסיונם להציג את מלוא חלקי הפסיפס. כך ראוי לנהוג. נעשתה עבודה רצינית ומושקעת" (שם בפסקה 7). חוות דעת מומחה במיטבה, מגלה את מלוא המורכבות של הסוגיה הנדונה. כתיאורו היפה של המשנה-לנשיאה א' ריבלין: "במקרים רבים דווקא הספקנות אינה מידה מגונה; ואילו הפסקנות האולטימטיבית יש בה תמיד מידה של יוהרה" (וראו בחוות דעתו).