36. הנה כי כן, ניתן לשים לב כי קיימת זהות מלאה בין שתי החברות, כאשר החברה החדשה הוקמה על מנת להמשיך בדיוק את אותה פעילות עסקית שהייתה לחברה.
37. פעילות החברה הועתקה לחברה החדשה בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, אשר כתוצאה מהם הוגבל חשבונה בבנק. על פי הפסיקה הקמת חברה נוספת עקב היקלעות לחובות, במטרה להעתיק נכסים ופעילות כלכלית מחברה קיימת, אינה בגדר אינטרס כלכלי לגיטימי, אלא היא בגדר מעשה שיש בו קיפוח נושים.
38. בספרה של יהודית קורן, "עיקרון האחריות המוגבלת והחברה הפרטית"(2017), נאמר בהקשר זה כי :"הפסיקה קבעה במספר רב של פסקי דין כי כאשר פלוני, החייב כספים לנושה, מבקש להגן על רכושו על ידי העברתו אל תאגיד שבו יש לו מניות, תוך ניצול המסך המשפטי הנפרד, יש הצדקה להרמת מסך החוצץ בינו לבין החברה. בעל מניות שהעביר כספים ונכסים מתאגיד אחד שבשליטתו אל תאגיד אחר שבשליטתו – ירים בית המשפט את המסך המפריד בין שתי החברות ואף בין בעל המניות לבין החברות (עמ' 97).
39. בכתב ההגנה נטען כי לחברה לא היה מוניטין, זאת ללא כל נימוק, בפרט כאשר נטען כי מדובר בחברה ותיקה. עצם שימור שם החברה (תוך עריכת שינוי קל בשם החברה החדשה), יכול ללמד על קיומו של מוניטין. ואכן, כאשר הנתבע נשאל אם מוניטין של 30 שנים אינו בגדר נכס, הוא התחמק וטען כי אינו יודע היות ולא מכר אף פעם את המוניטין (פרוטוקול דיון מיום 16.4.19 עמ' 20, שורות 8-12). מכאן ניתן להבין כי המוניטין הועבר לחברה החדשה ללא תמורה. כאמור גם הלקוחות הועברו וכן מכונות צילום (על אף שהנתבע טען בתצהיר עדות ראשית מטעמו כי מדובר בשברים של מכונות צילום, סעיף 7 לתצהיר). מעדות הנתבע ניתן היה להבין כי מכונות הצילום מושכרות ללקוחות החברה. מכאן עולה כי הוכח ערבוב נכסים והעברת נכסים בין החברה הישנה לחברה החדשה, תוך הותרת החברה כקליפה ריקה.
40. נראה כי במקרה דנן מתקיים אותו דפוס פעולה בו דנה הפסיקה, ואשר בנסיבותיו הורתה הפסיקה על הרמת המסך המפריד בין שתי החברות ואף בין בעל המניות לבין החברות. ראה בספר "עיקרון האחריות המוגבלת והחברה פרטית"(2017), עמ' 96-97, וכן הפסיקה שהוזכרה בהערת שוליים 312 בנוגע להרמת מסך במקרים שבהם הוקמה חברה נוספת לצורך המשך ניהול עסקיה של החברה הראשונה, תוך שמירת המוניטין על ידי כך שהחברה החדשה נושאת שם דומה לחברה הראשונה.
41. כאמור, במקרה דנן קיימות גם ראיות לערבוב נכסים, בין הראיות הללו יש לציין : ראשית, התובעת צירפה אסמכתאות המוכיחות כי קיבלה שני תשלומים (האחד בסך 5,630 ₪ והשני בסך של 2,000 ₪) מהחברה החדשה עבור סחורה שסיפקה לחברה. שנית, הנתבע השיב בחקירה הנגדית כי חלק מהכספים ששילמה הקריה האקדמית הופקדו לחשבון הבנק של החברה הישנה וחלק לחשבון הבנק של החברה החדשה (פרוטוקול דיון מיום 16.4.19, עמ' 18, שורות 12-13). אין צורך לומר כי הנתבע ערב באופן אישי לפירעון החובות לבנק.