הסכם לתקופה בלתי מוגבלת עשוי להיחשב כנוגד את תקנת הציבור ותקופתו תקוצר

חברה העוסקת בתיווך פיננסי לצורך גיוס הלוואות התקשרה עם לווה לשם הסדרת מימון חוץ בנקאי מצד ג'. ההסכם בין החברות כלל סעיף לפיו ההתקשרות אינה מוגבלת בזמן, ואינה מצריכה מחברת התיווך להיות הגורם היעיל בגיוס ההלוואות, ולחברה הלווה לא תהיה כל טענה בעניין זה. הלווה סירבה לשלם דמי תיווך על הלוואות נוספות שקיבלה.
בית המשפט קבע, כי מכיוון שהחוזה לא היה קצוב בזמן יש לקצוב אותו לתקופה של 4 שנים. חוזה לזמן בלתי קצוב, אשר לא מאפשר את סיומו על ידי אחד מן הצדדים, נוגד את תקנת הציבור ויש לבטלו חלקית ולתחום את ההתקשרות לזמן סביר לקיומה. על מנת לקבוע האם חוזה או סעיף בו נוגדים את תקנת הציבור יש לבדוק האם ההסכם או הסעיף עומדים בקנה אחד עם תפיסות היסוד וערכי הבסיס של החברה וההשקפה המקובלת על הציבור הנאור באשר להתנהגות ראויה או בלתי ראויה ביחסים חוזיים בין פרטים. עם זאת, מול תקנת הציבור יש לאזן זכויות ואינטרסים אחרים. כאן, יש לאזן בין הסכמת הצדדים אשר יש לתת לה תוקף ובין הערך החברתי וההשקפה המקובלת לפיה חוזים אינם נערכים לצמיתות וכי קביעה לפיה ללווה לא תהא כל טענה בעניין זה, וחברת התיווך אינה נדרשת להיות יעילה בגיוס ההלוואה – אינן סבירות. כל אלה מובילים למסקנה שמדובר בסעיף הנוגד את תקנת הציבור ולכן יש לקצר את תקופת ההסכם.