צד שלא מעלה טענת קיומה של תניית בוררות בהזדמנות ראשונה מסכים לבטלותה

שני צדדים חתמו על הסכם ובו מנגנון ליישוב סכסוכים באמצעות בוררות. כשהתעורר סכסוך, תבע אחד הצדדים בבית המשפט, הצד השני לא התנגד וההליך המשפטי התנהל. עם זאת, כשהתעורר סכסוך נוסף נטען שלא ניתן לנהלו בבית משפט בשל תניית הבוררות.
בית המשפט קבע כי תניית הבוררות אינה תקפה. צד אשר לא העלה בהזדמנות הראשונה את הטענה לקיומה של תניית בוררות וניהל הגנה בבית המשפט נתפס ככזה אשר זנח את תניית הבוררות ואינו יכול לטעון לאחר מכן, ואפילו אם מדובר בסכסוך אחר ונפרד, כי יש להפנות את הצדדים לבוררות. קיימת חובה אקטיבית להעלות את הטענה בהזדמנות הראשונה ואין רלוונטיות לסיבות שבגינן לא הועלתה את הטענה בזמן אמת. מרגע שנזנחה תניית הבוררות, היא אינה קיימת יותר ולא ניתן לאחר מכן, גם בסכסוך אחר, לבחור בדרך ולנסות לחזור וללכת בדרך של בוררות.