הלוואה לחברה על ידי בעל מניות או חברות בשליטתו היא הלוואה נדחית בעת פירוק

חברה החזיקה מפעל ששימש בעבר לייצור ביו-דיזל משומן עופות ומאוחר יותר ייצר חומר גלם למזון לבעלי חיים. כשנכנסה החברה לפירוק נטען, בין היתר, שהלוואה של חברה שהיא בבעלות אחד מבעלי המניות הינה הלוואה של גורם חיצוני ולא של בעל מניות ולכן צריכה להיות מוחזרת באותו אופן בו מוחזרות הלוואות לגורמים חיצוניים.
בית המשפט קבע שהלוואה של חברת הבת של בעל המניות היא הלוואה נדחית בפירוק כמו הלוואה של בעל המניות עצמו. כאשר מתקיימים בחברה התנאים להרמת מסך ניתן להשעות את זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מהחברה עד לאחר שהחברה פרעה את התחייבויותיה כלפי כל הנושים האחרים. על אף שהדחיית חובות נדרשת לאותם מבחנים של הרמת מסך (כשהשימוש במסך התאגיד נעשה במודע כדי להונות נושים, או כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה), מדובר באמצעי מתון יותר, שתוצאותיו מוגבלות, המתאים להפעלה בנסיבות בהן איזון האינטרסים מצדיק התערבות חלקית בעקרונות התאגידיים לצורך הגנה על הנושים ולאו דווקא ייחוס של מלוא חובות החברה לבעלי המניות בה. בנוסף, במצב של חדלות פירעון בכל מקרה נדחים כל החובות לבעלי המניות עד לתשלום מלוא החובות לנושים חיצוניים. כאשר קיימת זיקה בין החברה המלווה לחברה הלווה, על ידי כך ששתי החברות חלקו בתקופות מסוימות בעלי מניות/שליטה משותפים, ההלוואה תיחשב כהלוואת בעלים וכחוב נדחה, הן בפירוק, והן במקרה בו ניתן לבצע הרמת מסך. כאן בעל מניות שמחזיק 66% בחברה שקרסה מחזיק גם ב- 99% ממניות החברה המלווה ולכן ההלוואה נחשבת כהלוואת בעלים וכחוב נדחה.