חובת השתדלות של רשות שלטונית הינה חובה מוגברת אשר הפרתה עשויה לזכות בפיצויים

בעלי קרקעות חקלאיות הגיעו להסכמה עם רשות מקרקעי ישראל לפיה המדינה תקבל לידיה את קרקעות הבעלים ובתמורה תינתן אפשרות לבצע פעולת חליפין בקרקע אחרת מאותו סוג וטיב. בעלי הקרקעות העבירו את הקרקעות לידי המדינה, אולם פעולת החליפין מעולם לא יצאה אל הפועל.
בית המשפט העליון קבע, כי המדינה הפרה את חובת ההשתדלות שלה ועל כן חייבת בתשלום פיצויים לבעלי הקרקעות. בעוד שחובת התוצאה מחייבת להביא לתוצאה מתוכננת ומוסכמת על פי החוזה, אשר ממנה ניתן להשתחרר רק בנסיבות חריגות של כוח עליון וסיכול, הרי שחובת ההשתדלות דורשת מהנושא בה אך את הדרישה לא להתרשל, ולנקוט בכל באמצעים הסבירים להשגת המטרה החוזית המוסכמת. כאשר רשות שלטונית מתחייבת בחיוב השתדלות, החובה אף כבדת משקל יותר, עקב חובתה הכללית של הרשות לנקוט במידת יתר של יושר והגינות, בהשוואה לאדם פרטי. בניגוד להפרת חובת תוצאה מכוח הסכם, למשל, אשר מקנה לנפגע את האפשרות לדרוש את קיום החוזה, הרי שבמקרה של הפרת חובת השתדלות אין אפשרות כזו, שכן קיום החוזה במקרה זה הוא למעשה לדרוש מנושא החובה לפעול בשקידה על פני זמן לנסות ולהגיע אל המטרה שהוסכמה. אולם, ניתן להעניק לנפגע זכאות לביטול ההסכם, לפיצויים או להשבה. העובדה כי לו היה נושא החובה פועל בשקידה ראויה, היה ניתן להשיג את התוצאה המיוחלת – עשויה לזכות את הנפגע בפיצויי ציפייה אשר יעמידו אותו במצב בו היה מוצא עצמו לו היה נושא החובה עומד בהתחייבותו. במקרה זה, לא ניתן לחייב את המדינה לקיים את פעולת החליפין שכן קרקע מתאימה לא נמצאה, ולא ניתן להשיב לבעלי הקרקעות את קרקעותיהם שכן אלו הוסבו זה מכבר לשמורת טבע. באופן דומה, בעלי הקרקעות גם אינם זכאים לפיצויי ציפייה כיוון שלא ניתן לקבוע בוודאות כי לו הייתה המדינה פועלת בשקידה הייתה פעולת החליפין צולחת. על כן זכאים בעלי הקרקעות לפיצוי הסתמכות בלבד - פיצוי על הקרקע הקודמת אותה העבירו לבעלות המדינה, לכאורה, ללא תמורה.