מזמין שירותי פרסום שלא מוודא שהקבלן אינו שולח הודעות ספאם יהיה אחראי בעצמו למשלוח הספאם

חברות בתחום הגרלות מפעל הפיס התקשרו עם בהסכם למתן שירותי פרסום עם גורם מפרסם, אשר שלח הודעות ספאם. אישה אשר קיבלה הודעה כזו דרשה פיצוי הן מהגורם המפרסם והן מהחברות מזמינות השירות.
בית המשפט העליון קבע, כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית גם נגד מזמינות שירותי הפרסום למרות שמי שביצע את הפצת הספאם בפועל הוא קבלן משנה שלהן. החוק הישראלי אוסר באופן כללי על משלוח הודעות ספאם ויוצר אחריות לאותו גורם ששיגר את ההודעה ולא לאחרים וכך מונע הרתעת יתר והטלת אחריות אוטומטית על כל מזמין, גם אם הדבר נעשה בלא ידיעתו ואף בניגוד לדעתו. פקודת הנזיקין מרחיבה את האחריות על עוולה שביצע אדם גם על "מעביד" של אותו אדם, "משדל" ואף על "מזמין" של עבודה בהתקיים חריגים מסוימים. החריגים לאחריות מזמין לפעולות קבלן הם התרשלות המזמין בבחירת הקבלן; התערבות המזמין בעבודת הקבלן באופן שגרם לפגיעה או לנזק; הרשאה מראש או אשרור של המעשה שגרם לפגיעה או לנזק; אחריות מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי; או כשהדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין. ייתכנו מקרים שבהם ניתן יהיה להסתפק בהסכמה שבשתיקה לצורך החלת החריג ואלה הם פני הדברים כאשר מדובר ביחסים שבין גורם המבקש לפרסם את עסקיו באמצעות משלוח הודעות בתפוצה רחבה ובין חברת פרסום שעושה זאת עבורו. כאן, הגם שהחשש מפני משלוח ספאם היה ממשי ומסתבר, נראה כי החברות העדיפו לא לדעת הכיצד בכוונת הקבלן להשיג לקוחות חדשים, והסתפקו בהצהרה כללית כי הקבלן ינהג בהתאם לדין. הותרת אופן משלוח ההודעות עמום ועלום, מרמזת על כך שהחברות ידעו כי הקבלן ישגר הודעות ספאם או עצמו עיניהן כלפי אפשרות זו ולכן מדובר בהסכמה שבשתיקה למשלוח הספאם שיוצרת אחריות.