דירקטוריון חברה רווחית היודע מידע עתידי שלילי שיבטל את הרווחים לא יכול לחלק דיבידנד

חברה אישרה חלוקת דיבידנדים כחודשיים טרם פרסום דוחות כספיים לסוף שנת המס, על פיהם החברה צפויה ליתרת רווחים שלילית, אך זאת לאחר בחינת תחזיות הרווחים של החברה במשך ארבעה רבעונים נוספים לאחר החלוקה.
בית המשפט קבע, כי חלוקת הדיבידנדים מותרת מכיוון שאין בדוחות שטרם פורסמו מידע מהותי שיש בו כדי להשפיע על רווחיות החברה. כדי לשמור על איזון בין חלוקת משאבי החברה לבעלי המניות ובין סיכון "כרית הביטחון" של נושיה, החוק קובע כי בבואו של דירקטוריון החברה להורות על חלוקת דיבידנד, כדי שחלוקה זו תענה להגדרה "חלוקה מותרת", עליה לעמוד במבחני החלוקה – מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון. מבחן הרווח הוא מבחן טכני, הצופה פני עבר, ומאפשר חלוקה רק מיתרת העודפים או מרווחים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מבין השניים. גם אם החברה אינה עומדת במבחן הרווח, אולם עומדת במבחן יכולת הפירעון, אשר בוחן באופן מהותי האם יש בחלוקה כדי להקשות על החברה לעמוד בהתחייבויתיה, פתוחה בפניה הדרך לפנות לבית המשפט בבקשה לביצוע חלוקה כאמור. אם במועד החלוקה החברה עומדת במבחן הרווח אך לדירקטוריון החברה מידע מהותי שיש אפשרות ממשית שישפיע על רווחיות החברה, כך שדוחותיה לא יעמדו עוד במבחן הרווח, החלוקה לא עומדת בדרישות המבחן. כאן, הדוחות שטרם פורסמו אין בהם כדי להשפיע באופן מהותי על מצבה של החברה, בפרט כאשר מדובר בהחלטה שהתקבלה חודשיים לפני פרסום הדוחות, כאשר הונחו לפני הדירקטוריון נתונים נוספים על רווחיים עתידיים וכאשר נראה כי ההפסדים נובעים מחלוף הזמן בלבד. לפיכך, חלוקת הדיבידנדים היא חלוקה מותרת.