משקיעים השקיעו בחברה באמצעות הסכם קצר בן שני עמודים אשר בתחילתו נרשם כי הוא נעשה ללא מצגים, כי המניות מוצעות רק למי שיכול לשאת הפסד מלא של השקעתו, ורק למי שיש לו הידע והניסיון להעריך את ההשקעה וסיכוניה וכי מניות החברה הן ספקולטיביות ויש בהן רמה גבוהה של סיכון. למרות זאת ולמרות שהסכם ההשקעה היה מול החברה ולא מול המייסד, לאחר שהחברה לא צלחה דרשו המשקיעים ממייסד החברה פיצוי.
בית המשפט דחה את התביעה. העובדה שאדם הוא אורגן או נושא משרה בחברה אינה מקנה לו חסינות בפני תביעה נזיקית והוא יימצא חייב באופן אישי למעשה או מחדל שעשה כאורגן, ככל שיתברר שנהג במרמה או ברשלנות, אך זו תוכר במקרים חריגים שכן הטלת אחריות אישית חותרת תחת עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, בעיקר כאשר מדובר בנושים שהתקשרו עם החברה מרצון. כך גם באשר לאחריותו החוזית של נושא משרה לפעילות החברה, שכן נקודת המוצא היא שהאחריות לחוזים היא על החברה. כאן, המשקיעים התקשרו עם החברה תוך נטילת סיכון מרצון, כאשר הסכם ההשקעה קבע מפורשות כי המניות מוצעות רק למי שמוכן לשאת בהפסד השקעתו ותוך התבססות על המצגים בהסכם בלבד, והכל כאשר לא הייתה כאן תרמית מצד המייסד או מצגי שווא. לפיכך, המשקיעים אינם יכולים לתבוע את המייסד בגין הפסד השקעתם.