יזם זכה במכרז לבניית דירות במסגרת פרויקט "מחיר למשתכן" של רשות מקרקעי ישראל. כחלק מהצעתו, הגיש היזם נוסח חוזה מכר שייחתם בינו לבין רוכשי הדירות, במסגרתו נקבע כי הדיירים יישאו בתשלומים עבור חיבורי חשמל ומים לדירות. נוסח ההסכם אושר על ידי חברת הבקרה של המכרז, על אף שהוא עומד בניגוד להוראות המכרז.
בית המשפט קבע, כי הגם שהחוזה אושר על ידי חברת הבקרה, נוסח החוזה שהוצע על ידי היזם לא עומד בהוראות המכרז ואין לקבלו. נקודת המוצא לפירוש החוזה היא לשונו, אולם כאשר הלשון אינה ברורה ומפורשת, יפורש החוזה לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. כאשר מדובר בחוזה בין פרט לבין רשות מנהלית, יש לבחון את האינטרסים הציבוריים שהחוזה נועד להגשים, וכאשר החוזה נחתם במסגרת מכרז, יש לבחון גם התקיימותו של עיקרון השיוויון, כאשר חריגה מתנאי המכרז תפגע בזכויות מציעים אחרים שנגשו או גורמים אחרים שהיו ניגשים למכרז לו ידעו כי ניתן לחרוג מתנאיו. כאן, המכרז קובע מפורשות כי אסור ליזם לגבות תשלומים עבור חיבורים לתשתיות החשמל והמים. בנוסף, תכליתו של פרויקט "מחיר למשתכן" היא לאפשר רכישת דירה ראשונה במחיר נמוך ממחיר השוק. לפיכך, נוסח החוזה שהוצע על ידי היזם מנוגד הן הוראות המכרז והן לתכליתו האובייקטיבית ולכן הצעתו פסולה.