בית המשפט העליון דן לאחרונה בסוגיית זכות הדין האזורי לעבודה נדרש להכריע בסוגייה עקרונית שעניינה תובענה שהוגשה על ידי אב מחנך אשר עתר לתשלום "תוספת אם" המוענקת לאם עובדת הוראה, בהתאם להסכמים הקיבוציים שנחתמו בין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים והסתדרות המורים בישראל לבין מדינת ישראל.
בפסק דין אשר ניתן השבוע דן בית המשפט העליון בשאלה האם תניה במכרז המאפשרות עריכת התמחרות "בין המציעים" (ולא בין אלה שיימצאו מתאימים) מקנה לעורך המכרז זכות לערוך התמחרות רק בין חלק מן המציעים. בית המשפט חזר על ההלכה, כי בדיני המכרזים כי יש להגן על ציפייתם הסבירה של משתתפי המכרז ולהבטיח כי ההכרעה בין הצעותיהם תעשה על בסיס תנאי המכרז, כפי שנקבעו מראש, ולא על בסיס קריטריונים שלא הובאו לידיעתם מלכתחילה. כאשר נאמר כי התמחרות, אם תיעשה, תיערך "בין המציעים", מציע איננו צריך לכאורה לחשוש שמא התמחרות, אם תיעשה, תיערך רק בין חלק מן המציעים, במספר עליו תחליט ועדת המכרזים לפי ראות עיניה ועל בסיס ההצעות שנגלו לעיניה עם פתיחת המעטפות. במקרה דנן נדחה הערעור באשר לא רק שתנאי המכרז אפשרו למזמין לנהל משא ומתן עם חלק מהמציעים שימצאו מתאימים טרם שתבחר בזוכה או זוכים, אלא שאף כל מציע נדרש לחתום על אישור כי הוא מודע לתנאי זה.