חברה ציבורית העוסקת בתחום קידוחי הנפט דיווחה לבורסה על גילוי סימני נפט אך השמיטה מהדיווח מידע הרלוונטי לכלכליות ההפקה על אף שהיה בידיה ואותו היא מחויבת לפרסם על פי חוק ניירות ערך.
בית המשפט דחה את טענת התובע בשל העדר קשר סיבתי בין הדיווח המטעה לבין הנזק שנגרם לתובע. דיני ניירות ערך מושתתים על עיקרון ה"גילוי הנאות". מרכזיותו של עקרון הגילוי נובעת מפערי המידע שבין החברה, המחזיקה במידע, לבין ציבור המשקיעים שאינו חשוף לו. האיסור על הכללת פרט מטעה בדיווחים המוגשים בהתאם לחוק הוא צידה המשלים של חובת הגילוי. הטעיה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בדרך של מחדל, כלומר בהימנעות ממסירת נתונים רלוונטיים, ולא רק בדרך של מסירת פרטים שאינם נכונים. תביעה בגין הטעיה בניירות ערך היא בעלת אופי נזיקי ועל מנת שתקום אחריות בגין פרט מטעה על התובע להוכיח קיומם של פרט מטעה, נזק וקשר סיבתי בין הפרט המטעה לבין הנזק. כאן, מדובר במקרה בו יחד עם סימני נפט משמעותיים התגלה גם שכדאיות ההפקה נמוכה מכפי שפורסם בעבר אך למרות זאת ולמרות הדרישה המפורשת בחוק, החברה לא פרסמה נתון זה ומשכך מדובר בדיווח מטעה. מנגד, התובע לא הראה קשר סיבתי בין הדיווח החסר והמטעה לבין השקעתו ההפסדית ומשכך אינו זכאי לפיצוי.