אזרח צרפתי חתם בפני נוטריון בצרפת על הסכם בעברית למכירת דירה בישראל. לאחר מכן, ביקש לחזור בו מההסכם, בטענה שחתימתו נעדרת תוקף, משום שאינו דובר עברית.
בית המשפט קבע, כי הסכם המכר תקף. שתי הדרישות העיקריות לכריתת חוזה מחייב הן גמירות דעת, כלומר רצונם של הצדדים להתקשר בחוזה, ומסוימות, המחייבת שהחוזה יכלול את כל הפרטים המהותיים לצורך ביצועו. שתי הדרישות הללו מקיימות ביניהם יחסי גומלין כך שקיומה של מסוימות יכול להעיד על גמירות הדעת של הצדדים. חתימה על הסכם היא אחד הביטויים החיצוניים לקיומה של גמירות דעת, מכיוון שחתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור לכך שהוא הבין את תוכנו ונתן את הסכמתו לאמור בו, בפרט כאשר נעשתה בפני עורך דין או נוטריון. כאן, מדובר בהסכם מקיף שהכיל את מלוא התנאים המהותיים לשם ביצוע ההסכם, כאשר המוכר היה מיוצג וחתימתו אומתה על ידי נוטריון. לפיכך ניכר, כי המוכר גמר בדעתו להתקשר בהסכם ולכן ההסכם תקף.