במסגרת משא ומתן שלח עורך דין הרוכש למוכרים מייל ובו הצעה לרכוש דירה במחיר ובתנאי תשלום מסוימים והמוכרים השיבו שהם מסכימים. עם זאת, בשלב מאוחר יותר הודיעו המוכרים שהם חזרו בהם מכוונתם למכור את הדירה והרוכשים התעקשו לרכוש את הדירה ואף עמדו על קבלת הפיצוי המוסכם שפורט בטיוטת ההסכם שלא נחתמה.
בית המשפט קבע כי בין הצדדים קיים הסכם מחייב אך אין מקום לחייב בפיצוי המוסכם שבטיוטת החוזה. חוזה נכרת בדרך של הצעה מצד אחד כלפי צד שני וקיבול ההצעה בידי הצד שהוצע לו, כאשר ההצעה והקיבול מפורטים מספיק ומראים על הסכמה. למעשה, גם זיכרון דברים או כל מסמך מוקדם אחר, המוחלף בין צדדים עשוי להוות הסכם מחייב. כאן, היסודות העיקריים הנדרשים לשם קשירת הסכם מחייב נכללו בהתכתבות ומאחר שלא הייתה כל מחלוקת מהותית נוספת בין הצדדים, העדרה של חתימה על החוזה "הסופי" אינו מעלה ואינו מוריד, אלא במקרים חריגים שלא מתקיימים כאן. לכן, בין הצדדים הסכם מחייב למכירת הדירה שתוכנו הוא כפי שעולה בתכתובות. מכיוון שהפיצוי המוסכם הופיע בטיוטת ההסכם אך לא היה בתכתובות בין הצדדים אשר יצרו את ההסכם, סעיף הפיצוי המוסכם אינו מחייב.