חברה חתמה על הסכם תיווך מול גורם שאיתר רוכש למניות החברה והתחייבה לוודא שמתוך התמורה שתשולם לבעלי המניות תקוזז עמלת התיווך ותועבר למתווך. כל בעלי המניות אישרו את ההסכם. לאחר סיום העסקה סירבה החברה, תחת הבעלות החדשה במניות, לשלם את העמלה מהחברה, בין היתר לאור העובדה שהסכם התיווך פקע ולא חודש, אף שבעלי המניות ביקשו מהמתווך להמשיך ולפעול לאיתור רוכש למניות.
בית המשפט העליון קבע שהחברה מחויבת בתשלום העמלה. החלטת פה-אחד אשר מתקבלת על ידי כלל בעלי מניותיה של חברה מחייבת את החברה בכל דבר ועניין. תוקף הסכם התיווך אמנם פקע, אולם זכאי המתווך להיבנות מהכלל בדבר עליונותם של בעלי המניות בפועלם בצוותא חדא כגוף אחד וכאשר נציגם המורשה של כל בעלי המניות הודיע למתווך שהסכם התיווך מוארך וביקש ממנו לאתר משקיע, זכאי המתווך לעמלה. בנוסף, גם אילולי היה הסכם בתוקף, מתווך זכאי לקבל שכר ראוי ואין שכר ראוי מזה ששיעורו מעוגן בהסכמה קודמת של אותם צדדים. ככל שבעלי המניות החדשים בחברה אינם מעוניינים לשאת בדמי התיווך, הם רשאים לדרוש אותם מבעלי המניות הקודמים אך לא מהמתווך.