בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6879/19
לפני: כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט א' שטיין
כבוד השופט ש' שוחט
המערערת: זאפ גרופ בע"מ
נ ג ד
המשיבה: ווליו בייס בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ח' פלינר) אשר ניתן ביום 31.7.2019 בת"א 38351-11-15
תאריך הישיבה: י"ד באדר א התשפ"ב (15.02.2022)
בשם המערערת: עו"ד איל רוזובסקי; עו"ד נטע ארבל
בשם המשיבה: עו"ד ישראל שלו; עו"ד טל דוד טיטמן
פסק-דין
השופט א' שטיין:
נושא הערעור
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ח' פלינר) אשר ניתן ביום 31.7.2019 (ותוקן בהחלטה מיום 8.8.2019) בגדרו של ת"א 38351-11-15, ואשר חייב את המערערת, חברת זאפ גרופ בע"מ (להלן: זאפ) לשלם למשיבה חברה ווליו בייס בע"מ (להלן: ווליו) עמלת תיווך בסך של 8,122,889 ש"ח (להלן: העמלה) וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
2. חישוב העמלה, ככל שזו מגיעה לווליו, אינו במחלוקת. כמו כן אין מחלוקת על כך שווליו איתרה משקיע במניותיה של זאפ, חברת אייפקס (להלן: אייפקס), אשר רכשה מבעלי מניותיה הקודמים של זאפ את כל מניותיהם (100%) במחיר שהוסכם עליו. השאלה מושא המחלוקת בין בעלי הדין, בה הכריע בית משפט קמא לטובתה של ווליו, היתה – ועודנה – שאלה משפטית: מי אמור לשלם לווליו את העמלה – חברת זאפ או בעלי מניותיה, שכאמור מימשו את מניותיהם במכירתן לאייפקס בתיווכה של ווליו? מענה לשאלה זו נגזר מהאמור בהסכם התיווך אשר נחתם בין זאפ לווליו ביום 30.7.2013 (להלן: הסכם התיווך).
פסק הדין קמא
3. זאפ טענה בפני בית משפט קמא כי הינה פטורה מלשלם לווליו את העמלה משני טעמים חלופיים כדלקמן:
א. סעיף 4 להסכם התיווך מתנה את זכאותה של ווליו לעמלה באישור ההסכם על ידי זאפ; בהתקשרותה הישירה של זאפ עם המשקיע במניותיה; בקיום ההסכם על ידי המשקיע, קרי: בביצוע ההשקעה גופה; ובחתימת הסכם כאמור בתקופה שנקצבה לכך בסעיף 4.3. לטענת זאפ, תנאים אלה לא התקיימו.
ב. סעיף 6 להסכם מגדיר את חבותה של זאפ כערבה לתשלום העמלה שאמורה היתה להיות מנוכה מהסכום שהמשקיע משלם לבעלי מניותיה של זאפ בעד מניותיהם. מדובר בחבות משנית-אקססורית, שלפי האמור בחוק הערבות, התשכ"ז-1967, מבשילה רק בכישלון המימוש של החיוב העיקרי מול החייב העיקרי – במקרה דנן, מול בעלי המניות של זאפ. לטענת זאפ, תנאי מוקדם זה לא התקיים אף הוא.
4. מנגד, טענה ווליו כי תנאי ההתקשרות מושא הסכם התיווך – התקשרות שעודכנה וחודשה בהסכמת הצדדים, שבאה אחרי ההסכם הכתוב – מחייבים את זאפ לשלם לה את דמי התיווך. לטענת ווליו, חיוב ישיר כאמור נגזר הן מלשון ההסכם והן מתכליתו.
5. בית משפט קמא הכריע במחלוקת זו לטובתה של ווליו. לעניין התנאים המוקדמים שבסעיף 4 להסכם התיווך, קבע בית המשפט כי ההסכם אכן חודש והעובדה שזאפ לא חתמה על ההסכם עם אייפקס אינה מעלה ואינה מורידה לנוכח אישור ההסכם על ידי כל בעלי מניותיה. לעניין חבותה הישירה של זאפ בתשלום עמלתה של ווליו, נקבע, לאחר שמיעת ראיות, כי חבות זו משתמעת מההסכם גופו ועולה בקנה אחד עם תכליתו; וכי בעלי מניותיה של זאפ היו רשאים לחייבה בתשלום העמלה לווליו בהחלטת פה-אחד.