המחאת חיובים דורשת הסכמה מפורשת הן של הנמחה והן של הנושה

חברה שעסקה במכר זיכיונות לניהול חנויות העניקה למפעיל חנות בלעדיות להפעלת החנות בעיר מסוימת. לאחר שהחברה המחתה את זכויותיה לחברה חדשה, ניתן לצד ג' הזכות להפעלת חנות באותה עיר ומפעיל החנות דרש פיצוי בגין הפרת הבלעדיות שהוענקה לו בהסכם הזיכיון.

בית המשפט קבע, כי החברה המחתה את זכויותיה בלבד ולא את חובותיה ועל כן החברה החדשה אינה חבה כלפי מפעיל החנות בגין הפרת הבלעדיות. בעוד שהמחאת זכות של נושה, לרבות זכות עתידית או מותנית, אינה דורשת את הסכמת החייב, אלא אם העברת הזכות הוגבלה באופן מפורש בחוק או בסעיף אי המחאה בהסכם, הרי שהמחאת חובה דורשת הסכמה מפורשת הן של הצד אליו מומחה החיוב והן של הנושה המקבל את החיוב. צד שלישי יכול לקבל על עצמו ביצוע של חיוב של אחר, בבחינת "ביצוע על ידי הזולת" אולם הדבר אינו מהווה המחאה ואינו מוריד מהיקף אחריות החייב לחיוביו. כאן, שתי החברות הבהירו בהסכם שביניהן במפורש כי הן ממחות את הזכויות הנובעות מהסכם הזיכיון בלבד ומפעיל החנות, מצידו, סירב לחתום על הודעת ההמחאה אשר הופנתה אליו. כך, לא ניתן לקבוע כי ניתנה הסכמת הצדדים להמחאת חיובים כנדרש והחברה החדשה אינה אחראית לעמוד בתניית הבלעדיות שבהסכם הזיכיון.