פורסם ב אפיק משפטי 205 25.05.2016
הסכם הודאה בחוב ופשרה נחתם מול חברה כאשר על ההסכם חתם אביהם של בעלי המניות של החברה. מאוחר יותר טענה החברה שהחותם בשמה כלל לא היה מוסמך וההסכם אינו מחייב אותה.
בית המשפט העליון קבע, כי פעולה שבוצעה תוך חריגה מסמכות או בהיעדר הרשאה כלפי צד שלישי, כאשר אותו צד שלישי לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או היעדר ההרשאה (סמכות נחזית), תהא תקפה. אורגן שפעל ללא סמכות וידע או היה עליו לדעת על כך שפעולתו חורגת מן ההרשאה שניתנה לו רשאית תהיה החברה לתבוע אותו. במקרה זה נראה שהצד השני ידע או היה עליו לדעת על העדר זכות החתימה ולכן הסכם הפשרה לא מחייב את החברה.