להסכם ההעסקה של מנהל מחלקת האשראי בגוף הנותן אשראי חוץ בנקאי צורף נספח עמלות שקבע מנגנון תגמול באחוזים העומד ביחס ישיר לגיוס לווים ומשקיעים על ידו. מאוחר יותר נחתם גם הסכם עמלות עם חברה בבעלות מלאה של העובד לגבי עמלות גבוהות משמעותית על הבאת לקוחות בתחום פרטני - מימון ליווי בניה של קבוצות רכישה. כשהעובד התפטר טען המעסיק כי גם הסכם העמלות בטל.
בית המשפט העליון קבע שהסכם העמלות מהווה הסכם עצמאי שאינו ניתן לביטול ואינו חלק מהסכם ההעסקה. לשון ההסכם היא הכלי הראשון לפרשנות ההסכם וככל שהיא ברורה, אין צורך לבחון נסיבות חיצוניות להסכם. כאן ההסכם קבע מפורשות שהחברה בבעלות העובד זכאית לעמלות וכי אין מדובר בתשלום במסגרת יחסי עובד-מעביד ועל כן יש לכבד הסכמות אלה. יתרה מכך, הסכם העמלות כאן התחיל במשא ומתן להקמת חברה חדשה ולבסוף הוסכם על מנגנון זה וגם זה מחזק את המסקנה שאין מדובר בחלק מיחסי עובד-מעביד וסיום יחסי העבודה לא מבטלים את הזכאות לעמלות.