שתי הצעות במכרז קיבלו ניקוד משוקלל זהה כשתנאי המכרז לא קבעו מנגנון "שובר שיוויון". למרות זאת, ועדת המכרזים העדיפה את הצעת המחיר הזולה ביותר מבלי לנמק מדוע.
בית המשפט ביטל את החלטת ועדת המכרזים והורה על החזרת הדיון לועדה לצורך עריכת דיון מחודש וקבלת החלטה מנומקת כדין. רשות מנהלית מחויבת לשקול ולבחון את האפשרויות העומדות לפניה על יתרונותיהן וחסרונותיהן, ולנמק החלטותיה. כאן, המכרז קבע מנגנון לניקוד ההצעות, כאשר 80% מן הניקוד יוענק למרכיב המחיר ואילו 20% מן הניקוד יהיה לפי מרכיב האיכות, אך לאחר שקלול בין ההצעות התרחש מצב נדיר של "תיקו" בין המציעים. בתנאי המכרז לא היו כללים כדי לפתור מבוי סתום שכזה, אך עמדו לפני ועדת המכרזים מספר אפשרויות: הראשונה, לבטל את המכרז ולערוך מכרז חדש שייתן מענה לסוגייה; השנייה, פיצול הזכייה בין שתי המציעות בהסכמתן; השלישית, עריכת הליך התמחרות בין שתי המציעות; הרביעית, עריכת הגרלה; וחמישית, מתן זכות טיעון בעניין לשתי המציעות ובחירה באחת משתי ההצעות. במקרה זה, ועדת המכרזים החליטה שלא לפצל את העבודות למרות שהמציעות הסכימו לכך, אלא העדיפה להתקשר עם אחת המציעות בעלת הצעת המחיר הזולה יותר, מבלי שנימקה מדוע ומבלי שבחנה את כל החלופות השונות. לכן, נפל פגם בהחלטת ועדת המכרזים ויש להחזיר את הדיון לועדה על מנת שתבחן החלטתה ותנמקה כראוי.