זכויות בדירת מגורים, המהווה רכוש משותף של בני זוג ידועים בציבור, חולקו לאחר פרידת בני הזוג באופן לא שוויוני.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי הדירה משותפת לשני הצדדים ולא ניתן לבצע חלוקה לא שוויונית ביניהם. הלכת השיתוף קובעת חזקה בנוגע לבני זוג אשר חיים יחד ומקיימים משק בית משותף, שלפיה הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים הוא רכושם המשותף, אשר שייך לשניהם בחלקים שווים. חלוקה לא שוויונית של רכוש משותף בדיעבד פוגעת בקניינו של בן הזוג שנגרע חלקו. כאן, לאחר פרידת בני הזוג בוצע שיתוף חלקי בדירה, כך שרבע מהזכויות בה הוקצו לגבר, ושלושה רבעים – לאישה. הלכת השיתוף קובעת שיתוף קנייני, שוויוני ומיידי בין בני זוג, ולכן לא ניתן לחלק את רכושם המשותף באופן לא שוויוני, אלא לפי הוראה בחוק ומכיוון שהוראה כזו אינה קיימת בדין הישראלי הגבר יזכה למחצית הזכויות בדירה.