זמרת התקשרה עם חברה בהסכם לצורך ניהול אישי והפקת אלבומים אשר מיועד להיות מוארך אוטומטית במקרה של סגירת עסקה מהותית. לאחר שעלו היחסים בין הצדדים על שרטון, סירבה הזמרת להתקשר בהסכם שהיה בו כדי לקדם באופן משמעותי את הקריירה שלה, וזאת על מנת למנוע את הארכת ההסכם.
בית המשפט קבע שהזמרת היא שהפרה את ההסכם וביטלה אותו באופן חד צדדי באופן המקנה למנהליה זכות פיצוי. חוזה שבין אמן ומנהל אישי הינו חוזה יחס, אשר, בניגוד לחוזה לעסקה בודדת, מיועד להסדיר יחסים ארוכי טווח, בהווה ובעתיד. חוזה זה מעצם קיומו, חייב להיות רגיש לקיומן של נסיבות עתידיות שלא הוסדרו במפורש בחוזה, לרבות באמצעות קביעת מנגנונים לשינוי תנאי החוזה והשלמתם, וביצועו כרוך באמון הדדי ושיתוף פעולה בין הצדדים. תוך כדי קיומו, מועשר הקשר החוזי בהסכמות נוספות או חלופיות אליהן מגיעים הצדדים באופן טבעי במהלך העסקים הרגיל, ועל כן עמימות מסויימת בלשון ההסכם המקורי, או סתירות מסויימות, הינן צפויות ומקובלות. כאן, הזמרת פעלה באופן חד צדדי וללא תום לב כאשר התנתה את אישורה על תפקיד שהיה בו כדי להביא להצלחתה בשינוי התנאים המסחריים ומשנענתה בסירוב, כאשר סירבה להמשיך ולשתף פעולה עם מנהליה, באופן אשר פגע באמון ההדדי ויכולת הצדדים לשתף פעולה, אשר הינם בבסיס חוזה יחס, ועל כן נדרשת לפצות את מנהליה בגין הפרת ההסכם.