יבואניות של מוצרי אופנה שילמו תמורה על יצור המוצרים ובמקביל תמלוגים לחברות אשר בסימני המסחר שלהם משתמשים המוצרים. רשות המסים דרשה מכס על מלוא התמורה – התמורה ליצרן המוצרים והתמלוגים.
בית המשפט העליון קבע, שמכס משולם על ערך הטובין המיובאים וזה כולל הן את המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בצירוף "הוצאות וסכומים" המפורטים בחוק וביניהם גם תמלוגים ודמי רישיון המתייחסים לטובין המיובאים "שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפין, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו". המדובר בתשלומים שבלעדיהם לא ניתן מעשית לייצא את הסחורה מהמדינה בה היא נמצאת אל ישראל. באחד המקרים שנדונו בתיק בעל זכויות היוצרים הכתיב את זהות המפעל המייצר והאופן בו ייוצר המוצר ולכן תשלום התמלוגים הוא חלק ממחיר המוצר מכיוון שאם בעל זכויות היוצרים שולט בתהליך הרכש באפשרותו למנוע מהיבואן לרכוש את הטובין המיובאים אם לא ישלם לו תמלוגים. במקרה השני אמנם היה בעל זכויות היוצרים מעורב אך העדויות הראו שלא יכול היה למנוע את היבוא ולכן התמלוגים לא כלולים במחיר המוצר לצורכי מכס.