מפרק חברה ביקש לחייב דירקטורים אישית לחובות החברה מכיוון ששלוש פעמים אישרו חלוקת דיבידנד לפני כניסת החברה לפירוק.
בית המשפט קבע, כי חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן. המבחן הוא מבחן תזרימי ואם דירקטור אישר חלוקה מבלי לבדוק את המבחנים כראוי הוא עשוי להיות חב בחובות החברה. בית המשפט בחן את הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון וקבע, כי הדירקטורים לא בחנו כראוי את יכולת החברה לעמוד בחבויותיה ולכן נטל הראיה להוכיח שלא הייתה בעיה תזרימית עובר אל הדירקטורים. במקרה זה החובות בגינם נקלעה החברה לחדלות פרעון נוצרו רק לאחר החלוקה הראשונה אך בעת החלוקה השניה והשלישית היה חשש סביר שהחברה לא תוכל לפרוע חובותיה בשל סכסוך עם לקוח מהותי שסירב לשלם לחברה בשל כך.
בית המשפט דחה טענה שכלל שיקול הדעת העסקי מגן על הדירקטורים מאחר שמדובר בחברה ציבורית שבה בעל השליטה הוא גם דירקטור ומנכ"ל ולכן מוטלת חובת זהירות מוגברת על הדירקטורים והם לא עמדו בה. עם זאת, בית המשפט קבע שלא הוכח שהחברה קרסה בשל החלוקות ולכן הדירקטורים אחראים רק לסכום החלוקות השניה והשלישית אך לא לכלל חובות החברה.