בית המשפט העליון קבע כי יש לפרש את החוזה בין הצדדים פרשנות תכליתית ובמקרה זה קבע עוד, כי למרות תיקון 2 לחוק החוזים אשר התקבל לאחרונה וקבע כי כאשר החוזה ברור אין ניגשים לנסיבות כריתתו (כפי שקבעה ההלכה הפסוקה עד לאחרונה), הואיל והשתלשלות האירועים בנסיבות פסק הדין אירעה טרם תיקון 2 לחוק החוזים, אין לבחון את השלכת התיקון על נסיבות העניין.
למרות שנראה כי פסק הדין קובע הלכה מהפכנית, ניתן לקרוא אותו גם אחרת. בית המשפט קבע, כי בענייננו אומד דעת הצדדים ממילא אינו עולה בבירור מלשון החוזה ומכאן שנראה כי בית המשפט סבור היה שגם אילו היינו מפרשים לאור כללי הפרשנות החדשים אשר קבע המחוקק היה צורך לגשת לנסיבות החיצוניות לחוזה. עוד, יש לזכור כי בית המשפט העליון נדרש להליך רק בעת הערעור וכי כאשר בית המשפט המחוזי קיבל החלטתו טרם התקבל תיקון החוק ולכן בית המשפט בצדק דחה את הערעור על הפרשנות אשר החיל בית המשפט המחוזי.