שתי שותפות בשותפות לא רשומה לניהול עסק לאספקת שירותי גרפיקה ודפוס פירקו בהסכמה את השותפות אשר הוחזקה על ידם בחלקים שווים כאשר הסכם הפירוק לא התייחס לזכויות היוצרים של השותפות. לאחר פירוק השותפות, הציגה כל אחת מהשותפות לשעבר באתר האינטרנט של העסק הפרטי שלה תמונות שנוצרו בתקופת השותפות.
בית המשפט קבע, כי הזכויות נתונות לשתי השותפות באופן שווה גם לאחר הפירוק ועל כן ניתן לטעון כי כל אחת מהשותפות עשתה ביצירות שימוש סביר. זאת באשר הזכות הראשונית ביצירה שייכת לשותפות, היינו, לשתי השותפות עצמן, מכוח פקודת השותפויות. בית המשפט הוסיף, שגם הסכם הפירוק התכוון לתוצאה זו שכן, הסכם זה "שותק" לעניין זכויות היוצרים וקובע רק חלוקה של הנכסים המוחשיים בין השותפות עצמן. עקרונית נדרשת הסכמת השותף השני אך כאשר יש הדדיות בשימוש לא נדרשת ההסכמה.
נציין, כי נראה שבית המשפט נאלץ לנקוט בדרך של "אקרובטיקה" משפטית כדי להגיע למסקנה זו שכן חוק זכות יוצרים החדש אינו ברור ביחס לזכויות משותפות במצב בו נעשה פירוק של יישות משפטית שאינה אדם פרטי (שותפות, חברה וכו'). נראה שבית פנה לחקיקה הכללית וביסס פסיקתו עליה במקום לפנות לרוח חוק זכויות היוצרים ולצקת תוכן לחוק זה בהתאם לאופן המשרת תכלית חוק זה. כך, למשל, ניתן היה לפרש את הסכם פירוק השותפות כממלא אחר דרישת החוק לויתור בכתב על זכויות יוצרים מבלי להידרש לחקיקה הכללית המגיעה לתוצאות דומות אך לא בדרך המלך.