ניתן לוותר בהסכם על טענות אי אי כבילותו לאור חוקי ההגבלים העסקיים

לאחרונה, במספר רב של מקרים, נדרש בית המשפט (וכן היועץ המשפטי לממשלה), לשאלה האם הסכמים שנכרתו בין חברות דלק (ספקיות מוצרי הדלק) לבין מפעילי תחנות הדלק, במסגרתם מתחייבים המפעילים לרכוש את מוצרי הדלק מספקיות מסויימות בלבד, וזאת בתמורה להטבות משמעותיות במחירי המוצרים, מהווים הסדר כובל כמשמעותו בחוק ההגבלים, וכן האם ניתן לכלול בהסכם סעיף המוותר על טענות עתידיות כנגד תוקפו של הסכם הכולל תניה מסוג זה.
נקבע כי כאשר התובעת מבינה לאשורה את תניית הויתור, יודעת היטב על מה היא מוותרת ומה היא מקבלת בתמורה, ניתן להוסיף תניה כזו להסכם כובל.
עם זאת, כאשר תוגש תביעה המבוססת על טענה להיות ההסכם הסדר כובל, על אף הסכמות הצדדים, תביעה כזו תהא נוגדת את סעיף הוויתור ויש בה משום חוסר תום לב והיעדר סבירות המצדיק את דחייתה.
באותו מקרה נקבע כי כיוון שהצדדים ניהלו משא ומתן בו דנו מפורשות בהסדר הכובל, והתובעת הסכימה לוותר על טענות עתידיות בתמורה להטבות כלכליות שסיפקו אותה - העלאת טענה זו כעת בשלב ביצוע ההסכמים במלואם לוקה בחוסר תום לב.