שלילת תרופת אכיפת הסכם מכר משיקולי צדק ראוי כי תעשה במקרים חריגים ביותר

בית המשפט העליון דן לאחרונה בבקשה חריגה של מפרי הסכם מכר, אשר טרם נדונה בפסיקה הישראלית, לשלול את תרופת האכיפה משיקולי צדק, לאור התדרדרות אפשרית במצבה הנפשי של המבקשת- אם ייאכף הסכם המכר. בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע, כי אין לשלול מהקונה סעד אכיפה, שכן ביטול הסכם המכר לא נבע משינוי נסיבות פתאומי ולכן קשה לקבל טענה כי לא ניתן היה להעלות על הדעת בעת כריתת ההסכם את האפשרות שעזיבת הנכס תתברר כפעולה שלא תועיל אלא אף עלולה להחמיר את מצוקתה הנפשית של המבקשת. שנית, שלילת תרופת האכיפה משיקולי צדק ראוי כי תעשה במקרים חריגים ביותר בהם הוכח, במאזן ההסתברויות, כי האכיפה תגרום למפר מצוקה חמורה, כאשר זאת לא הוכח בנסיבות דנא. שלישית, בית המשפט העליון קבע, כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיה האישיות הקשות של הקונה עצמה ולמצוקה שתגרם לה אם יהא עליה להסתפק בפיצוי כספי. בית המשפט העליון ציין, כי במשפט הישראלי, מקרקעין- ועל אחת כמה וכמה דירת מגורים, נחשבים לנכס ייחודי ועל כן רואים את הקונה כמי שיש לו אינטרס מיוחד בקבלת המקרקעין הספציפי. לאור האמור, בית המשפט העליון הורה על אכיפת הסכם המכר.