כניסה להסכם למרות שלא כל המידע היה ידוע שוללת טענה מאוחרת יותר לטעות המזכה ביטול

בית המשפט העליון דן באחרונה בסוגיית בטלות הסכם מכר נדל"ן בשל נתון שלא היה ידוע לצדדים ומה שהוגדר בפי הצד שביקש להכריז על בטלות החוזה כ"טעות משותפת". בית המשפט קבע כי "טעות" בדיני החוזים משמעה פער בין דימויה של המציאות לבין מציאות הדברים כפי שהיא. החלטתו של אדם להתקשר בחוזה מתגבשת על יסוד נתונים שהוא מאמין בקיומם. טעות לגבי נתונים אלה היא אפוא פגם תודעתי ברצון.
באותו מקרה נקבע, כי אמנם הצדדים הניחו שאכן ניתן יהיה לממש את תוכנית הבניה כפי שהיא, אך לקחו בחשבון שקיימת גם אפשרות שלא ניתן יהיה לעשות כן. משאפשרות זו נלקחה בחשבון, שוב אין עומדת טענת הטעות ההדדית בכל הנוגע לחוסר אפשרות מימוש התכנית.
אף אם נפלה טעות –הצדדים נטלו על עצמם את הסיכון החוזי וכך לא יכולים לטעון לזכות ביטול החוזה מכוח דיני הטעות.
הודגש כי מקום שצד ער לכך שאין לו ידיעה לגבי נתון מסוים בעל חשיבות או שידיעתו היא בלתי מושלמת, והוא מחליט בכל זאת לכרות את החוזה, אין הוא זכאי להעלות טענת טעות בקשר לנתון זה, שכן הוא נטל על עצמו את הסיכון לגביו.