עמידה על זכות ביטול חוזה בגין הפרתו תיחשב במקרים חריגים בלבד כנגועה בחוסר תום לב

שני צדדים כרתו הסכם שכירות במסגרתו התחייב השוכר שלא להשכיר את הנכס לצדדים שלישיים לתקופה העולה על 5 שנים. תנאי זה הופר. המשכיר שלח מכתבתי התראה ובא בדברים עם השוכרים, כדי שהפרה זו תתוקן. עם זאת בחר השוכר שלא לתקן את ההפרה. כשהמשא ומתן בין הצדדים לתיקון ההפרה לא צלח נשלחה על ידי המשכירים הודעה על ביטול ההסכם, אולם השוכרים הכחישו כי הפרו את ההסכם ועמדו על אכיפתו. המשכיר הגיש תביעה לבית המשפט במטרה שיכריז על בטלות ההסכם בשל הפרה יסודית שלו, המזכה אותו אף בפיצוי הולם. הנתבעים טענו להגנתם כי מקרה זה של עמידה על הכרזה כי ההסכם בטל נגועה בחוסר תום לב, השוללת מהתובעים את הזכות לפיצוי.
בית המשפט קבע כי ישנם מקרים בהם עמידה על זכות הביטול של החוזה בגין הפרתו תיחשב לפעולה הנגועה בחוסר תום לב. עם זאת, נקבע כי מקרה זה מהווה הפרה יסודית של ההסכם אשר רק במקרים חריגים ביותר תפורש כלוקה בחוסר תום לב. באותו מקרה, כיוון שהתובעים העניקו לנתבעים ארכה לתיקון ההפרה, אין לראות במעשיהם כחסרי תום לב, ויש להכריז על ההסכם שנחתם בין הצדדים כבטל בשל הפרה יסודית שלו.