עקרון ה"ליפו" הינו אמת מידה ראויה במסגרת פיטורי צמצום

בית הדין לעבודה דן לאחרונה בשוני שבין פיטורי צמצום לפיטורים רגילים ובתוך כך קבע כי השוני המרכזי הינו הצורך הכלכלי של מעביד. בית הדין לעבודה קבע, כי ייתכנו שני מקרים בהם בית הדין יתערב בזהות המפוטרים בפיטורי צמצום. המקרה הראשון, מפוטרים שפוטרו באופן בלתי צודק, מקפח או בלתי מקובל. המקרה השני, מפוטרים שנבחרו להיות מפוטרים בפיטורי צמצום בשל הפליה. עקרון ה"ליפו" (LIFO) לפיו נכנס אחרון - יוצא ראשון, אינו בבחינת אמת מידה בלתי ראויה, שכן הוא נועד לשמור על ביטחונם התעסוקתי של עובדים ותיקים יותר במקום העבודה. בענייננו, משלא הוצגו ראיות כי נפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע והפיטורים ולאור העובדה כי הראיות הצביעו על כך שהעובדים אשר פוטרו הינם בעלי הוותק הנמוך ביותר, אכיפת המשך העסקת אחת העובדות אשר פוטרו, עלול לגרום למעביד הוצאות מיותרות ולפגיעה בצעדי ההתייעלות בהם הוא נוקט.