אפיק משפטי 125 01.05.2013

עדכוני חקיקה ופסיקה

21 אפריל 2013

הסדר כובל יאושר אם אינו פוגע פגיעה של ממש בתחרות או מונע אותה

חברה ישראלית העוסקת במלונאות התקשרה עם חברה זרה, הפעילה בתחום המלונאות בישראל, לצורך ניהול מלון לתקופה של 20 שנה. ההסדר הובא לאישור הממונה לאחר ששני תנאי כבילות בהסדר בין החברות העלו חשש לפגיעה בתחרות בענף המלונאות. כך למשל, תנאי בלעדיות באספקה המגביל לכאורה את כוחה של החברה הזרה לשווק את שירותי הניהול שהיא מציעה לבעלי מלונות אחרים באזור עליו חל ההסדר. בנוסף, תנאי הגבלת מכירה בו מתחייבת החברה ...

21 מרץ 2013

אישור חלוקת הון תלוי מדדים עסקיים וכלכליים לגבי מצב החברה

חברה חפצה לרכוש חלק ממניותיה אשר בבעלות בעל השליטה בה. בהעדר רווחים ראויים לחלוקה בהיקף נדרש, פנתה החברה לבית המשפט לשם קבלת אישורו. בית המשפט קיבל את הבקשה ובתוך כך קבע, כי מבחן יכולת הפירעון הינו מבחן כלכלי רחב הכולל מבחן נזילות אשר מחייב בחינת תזרים מזומנים בכדי להסיר חשש שהחברה תהפוך חדלת פירעון. מבחן יכולת הפירעון בוחן קיומו של חשש סביר, להבדיל מוודאות מוחלטת, לאי קיום התחייבויות החברה כתוצאה מביצוע חלוקה שאינה מקיימת את מבחן הרווח הקבוע בחוק. כך, ראוי שבית המשפט יתבסס על מדדים כלכליים ועסקיים לעניין מצב החברה, תוך התחשבות באינטרסים של נושי החברה. בנסיבות מקרה זה, הוכח כי לחברה איתנות פיננסית וכי אין באישור החלוקה כדי לפגוע ביכולת החברה לפרוע ולקיים כל חובותיה והתחייבויותיה במועדם.

07 אפריל 2013

עקרון ה"ליפו" הינו אמת מידה ראויה במסגרת פיטורי צמצום

בית הדין לעבודה דן לאחרונה בשוני שבין פיטורי צמצום לפיטורים רגילים ובתוך כך קבע כי השוני המרכזי הינו הצורך הכלכלי של מעביד. בית הדין לעבודה קבע, כי ייתכנו שני מקרים בהם בית הדין יתערב בזהות המפוטרים בפיטורי צמצום. המקרה הראשון, מפוטרים שפוטרו באופן בלתי צודק, מקפח או בלתי מקובל. המקרה השני, מפוטרים שנבחרו להיות מפוטרים בפיטורי צמצום בשל הפליה. עקרון ה"ליפו" (LIFO) לפיו נכנס אחרון - יוצא ראשון, אינו בבחינת אמת מידה בלתי ראויה, שכן הוא נועד לשמור על ביטחונם התעסוקתי של עובדים ותיקים יותר במקום העבודה. בענייננו, משלא הוצגו ראיות כי נפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע והפיטורים ולאור העובדה כי הראיות הצביעו על כך שהעובדים אשר פוטרו הינם בעלי הוותק הנמוך ביותר, אכיפת המשך העסקת אחת העובדות אשר פוטרו, עלול לגרום למעביד הוצאות מיותרות ולפגיעה בצעדי ההתייעלות בהם הוא נוקט.

11 אפריל 2013

עדיפות בעל זכות ראשונה בזמן במקרקעין תיסוג מפני בעל זכות מאוחרת שפעל בתום לב

בעלים של דירה רשם עליה משכון לטובת צד שלישי, כנגד הלוואה שקיבל. משלא עמד בתשלומי החזר ההלוואה שלקח, ביקש אותו צד שלישי לממש את המשכון על הדירה. עם זאת, הסתבר כי בטרם נרשם המשכון מכר בעל הדירה את זכויותיו בה לאחר. מכאן שבית המשפט צריך היה להחליט בין שתי זכויות סותרות באותו הנכס, ומי מהן תגבר: הראשונה – עסקת המכר, או השנייה – עסקת המשכון. על פי הקבוע בחוק המקרקעין, בסיטואציה של התנגשות בין התחייבויות סותרות לעשות עסקאות באותם מקרקעין, זכותו של הראשון בזמן גוברת על זכות מאוחרת שנוצרה. עם זאת, קיימת שורה של מצבים שנסיבותיהם מצדיקות העדפת המתקשר המאוחר על פני הראשון בזמן כהתנהלות חסרת תום לב שפגעה פוטנציאלית, או בפועל, באינטרס ההסתמכות של המתקשר המאוחר, אשר כתוצאה ממנה שינה מצבו לרעה. באותו מקרה, התנהלותו התכסיסנית של בעל הזכות הראשון בזמן הובילה לפגיעה קשה באינטרס ההסתמכות ובציפייה הלגיטימית של בעל הזכות המאוחרת עת רשם המשכון על הנכס, שמצידו התנהל בתום לב ובדרך סבירה ומקובלת.

19 מרץ 2013

ניתן להפעיל את מנגנון הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה רק כנגד צדדים לחוזה עצמו

בני זוג ביצעו עסקת רכישה של נכס מחברת ניהול. לצורך ביצוע העסקה מונה עורך דין מטעם הצדדים לשמש כנאמן על הכספים שנתקבלו מאת הרוכשים, עד לביצוע הרישום בפועל. משלא בוצע הרישום משך זמן של למעלה משנה, הגישו הרוכשים תביעה לבית המשפט על מנת שיורה על העברת הרישום, וכן שיפסוק פיצוי על פי סעיף הפיצוי המוסכם, כפי שהופיע בהסכם הרכישה שנחתם בין הצדדים. בין היתר טענו הרוכשים כי בפעולותיו הפר הנאמן בעסקה את חובת הנאמנות וחובת הזהירות שהיה חב כלפיהם. בין השאר נטען כלפיו כי הפקיד את כספי יתרת התמורה בחשבון על שם חברת הניהול, ולא חשבון נאמנות, כפי שציפו שיפתח עבור כספים אלו. בית המשפט קבע כי עורכי הדין בהסכמי רכישה אינם צד לחוזה. כל הפרה של סעיף בהסכם היא הפרה של הצדדים להסכם, ולא של צד שלישי. על כן, עורך הדין בהסכם אשר לא היה צד לו, לא יכול להיחשב כמי שמפר אותו. לעורך הדין חובת אמון כלפי בעלי הנכס, אולם הפרה של אמון שכזו אינה מקנה הזכאות לקבלת הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

18 אפריל 2013

אין להתערב בהחלטת ועדת מכרזים אשר פירשה תנאי סף לטובת קיום ההצעה

חברה עתרה נגד זכיית חברה אחרת במכרז לסלילת כביש בין-עירוני בטענה כי אינה עומדת בתנאי סף של הוכחת ניסיון מקצועי ב"ביצוע פרויקטים של תשתיות תחבורתיות" בהיקף הנדרש במכרז. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, קיבל את העתירה והורה על ביטול זכייתה של החברה אשר נבחרה כזוכה במכרז ועל החזרת העניין לבדיקה, בחינה והמשך דיון בוועדת המכרזים. המחלוקת נסבה בין היתר על רקע פרשנות תנאי המכרז ובחינת עמידת החברה הזוכה בתנאי הסף אשר קבעו במפורש כי לא ניתן לבסס את דרישת הניסיון הקודם בהסתמך על עבודות להקמת "תחנות רכבת". הזוכה במכרז הציגה ניסיון מקצועי קודם על בסיס פרויקט אשר בחינת כותרתו מעידה לכאורה על כך שעניינו בהקמת "תחנת רכבת". החברה הזוכה טענה כי חלקה בפרויקט לא כלל בנייה של תחנת רכבת, אלא ביצעה עבודות עפר ועבודות לחציבתן של מנהרות אוורור המקושרות למנהרה שבה עוברת הרכבת עצמה ולפיכך יש לראות בכך כעבודות של "מנהור לתחבורה". לאור הסבר זה וכן על סמך חוות דעת של מומחה חיצוני, החליטה ועת המכרזים לקבל את הסבריה של החברה הזוכה, אשר הצעתה הזולה ביותר, הוכרזה כזוכה במכרז. בית המשפט העליון קבע, כי לא הונחה עילה להתערב בהחלטת ועדת המכרזים, אשר הסתמכה על חוות דעת של מומחה חיצוני מקצועי שמינתה, שקבע כי עיקר העבודות שביצעה החברה הזוכה בפרויקט מסוים, באות בגדר תנאי הסף בדבר ניסיון מקצועי. לאור כך, נקבע כי החברה הזוכה עמדה בתנאי הסף של המכרז ומשהציעה את ההצעה הזולה ביותר – יש לקבוע כי היא הזוכה בו.