התנהגות צד עשויה ללמד על זניחת הליך הבוררות

בית המשפט העליון נדרש לאחרונה למחלוקת בין צדדים להסכם בוררות. בית המשפט קבע, כי כאשר צד משתהה בקידום הליכי בוררות, נמנע ממינוי בורר או מגיש תביעה לבית משפט יש בכך כדי ללמד על זניחת הליכי בוררות. עוד, כאשר נתבע אינו מעלה בהזדמנות הראשונה טענה כי יש לעכב הליכים בתובענה בשל קיומו של הסכם בוררות, חזקה כי הכיר בסמכותו בית המשפט והסכים לנהל את ההליך תוך זניחת הליכי הבוררות. מסקנה זו תקפה גם לגבי הליכים המתנהלים בפני בית משפט זר. כך, כאשר נתבע מתייצב להליך בפני בית משפט זר ולא כופר בסמכות בית המשפט או עומד על קיום הליכי בוררות, נרכשת סמכות כדין. במקרה המדובר נקבע, כי לא ניתן לשלול על הסף את האפשרות שהמשיב זנח את הליכי הבוררות עת נתן הסכמתו לנהל הליכים מקבילים בחו"ל מבלי לבחון את הקשר שבין הליכים אלו לבין הבוררות בין הצדדים בארץ. הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי להכרעה בשאלות לגבי מידת הקשר שבין ההליכים המתנהלים בין הצדדים בחו"ל לבין הליכי הבוררות לפי ההסכם בין הצדדים והאם בתביעות שהגיש המבקש נגד המשיב בחו"ל ביקש המשיב לעכב את ההליכים בשל קיומו של הסכם בוררות.