זכות צד להסכם ל"חיזוק בטחונות" דורשת סעיף מפורש בהסכם

במסגרת הסכם בין שתי חברות, קיבלה האחת מסגרת אשראי למטרת שיווק ושימוש במערכות של השנייה, כאשר ההסכם קבע מקרים ספציפיים בהם ניתן לבטל אותו. לאחר תקופה, בשל חשש ליכולת הפירעון של מקבלת האשראי דרשה נותנת האשראי "חיזוק" הביטחונות, כתנאי להותרת מסגרת האשראי בעינה. משא ומתן בין הצדדים לא צלח ואז הודיעה נותנת האשראי על ביטול ההסכם.
בית המשפט סירב לבקשת מקבל האשראי ליתן צו מניעה שימנע ביטול ההסכם או הפחתת מסגרת האשראי משיקולים טכניים, לרבות העובדה שהיה שיהוי בפניה לבית המשפט. זאת, למרות שנקבע כי סיכויי התביעה גבוהים.
בית המשפט קבע, בין היתר, כי ההסכם כלל רשימת תנאים שרק בהתקיימם ניתן יהיה לבטל את ההסכם אך לא כלל סעיף "חיזוק בטחונות". אילו רצתה נותנת האשראי זכות כאמור (שיש בה פגיעה משמעותית בצד השני), היה עליה להכניס תנייה מתאימה להסכם. בית המשפט קבע עוד, כי משנקבעו בטחונות בהסכם, לא ניתן לטעון כי קיימת אינדיקציה לקושי כלכלי המצביעה על הפרה צפויה של ההסכם.