שותף במקרקעין זכאי לדרוש פירוק השותפות ובמקרה מסוימים אף מכירת המקרקעין

אחד מבעלים משותפים של קרקע ביקש מבית המשפט לפרק את השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין.
בית המשפט קבע כי המצב התכנוני של המקרקעין אינו מאפשר את חלוקתם בעין (כלומר, חלוקת המקרקעין בין השותפים, באופן שכל אחד מהם זוכה בבעלות עצמאית ונפרדת בחלק מסוים במקרקעין. מקרקעין ניתנים לחלוקה בעין, אם ניתן לפצלם למספר חלקים שכל אחד מהם מסוגל לשמש נושא נפרד לבעלות). באותו מקרה הדגיש בית המשפט, כי לא ניתן לבצע חלוקה בעין גם מכיוון שכתוצאה ממערכת יחסים עכורה בין חלק מהשותפים וחוסר הסכמה עם השותפים האחרים במקרקעין, לא בא לידי מיצוי הפוטנציאל הטמון במקרקעין (שטח של 2.7 דונם שניתן לבנות עליו 64 דירות) וקבע כי מדובר במקרה קלאסי בו מתבקש מתן סעד של פירוק שיתוף על דרך מכירת כלל המקרקעין.
עוד קבע בית המשפט, כי פירוק שיתוף במקרקעין הנו זכות יסוד המועגנת בחוק, של כל בעל משותף במקרקעין וכי עקרון על הוא שכל שותף במקרקעין משותפים יכול ורשאי להביא, לרצונו, לפירוק השיתוף "בכל עת" ולא רק בעת שהשותפים האחרים יסכימו לכך, ויהיו טעמיהם של הבעלים המשותפים המתנגדים לפירוק אשר יהיו.