בקשה לרישום עיצוב 63572 מרום אפ.גי.פי בע״מ - חלק 2

1. המלומדים בספרם  .Russell-Clarke and Howe On Industrial designs, 9th Ed  (2016) (להלן: " Russell-Clarke") )פסקה 2-050 ( סבורים כי במרבית המקרים השילוב בין שתי הדרישות ייצור רף גבוה יותר לרישום עיצוב מאשר דרישת החידוש לבדה (הדברים נאמרו בהתייחס להצבת דרישת "אופי ייחודי" בחקיקה האירופית):

"… It would appear that in most cases, the new law will impose a higher threshold before protection can validly be claimed through the imposition of the new requirement that the design should possess "individual character", i.e. that it should produce a different overall impression on the informed user from any prior design. This will not always be the case. There may be cases where the substitution of one common trade variant for another in one feature of the prior design does produce a substantial difference in overall impression. In such a case, the new design will be protectable under the EU harmonized law, but would not have been protectable under the old UK registered designs law."

1.  דרישת החידוש מוגדרת בסעיף 6 לחוק:

"עיצוב ייחשב חדש אם לפני המועד הקובע לא פורסם בציבור, בישראל או מחוץ לה, עיצוב זהה לו או עיצוב שנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים."

1. מבחן החידוש ייבחן בהשוואת העיצוב המבוקש אל מול מסמך ידע קודם או עיצוב אחד,  לא מול שילוב של מסמכים המראים אלמנטים מעיצובים שונים )ראו למשל: Hasselblatt Community Design Regulation (EC) No 6/2002 (2015) p.102 , להלן "Hasselblat" .).

2. מבחן החידוש בחוק העיצובים, בדומה למבחן החידוש בחוק הפטנטים, הוא מבחן אובייקטיבי האם העיצוב המבוקש או עיצוב זהה לו מהותית היה קיים כבר, כאשר החוק - רואה בעיצוב הנבדל רק בפרטים שאינם מהותיים כעיצוב זהה מבחינה מהותית. הוצע לראות פרטים שאינם חלק מן המוצר, כפרטים שאינם מהותיים, כגון תווית הנמצאת על מוצר. ראו: ,2012 ,.EUROPEAN UNION DESIGN LAW, A Practitoners Guide, 1st Ed 10.10-10.29 Paragraphs).

3. בדומה ל - Article 4 , הסעיף המקביל מהדירקרטיבה האירופית (שניכר כי שימש השראה לדרישת החידוש בחוק העיצובים, DIRECTIVE 98/71/EC OF THE EUROPEAN PARLIAMENT AND OF THE COUNCIL of 13 October 1998 on the legal protection of designs),

"A design shall be considered new if no identical design has been made available to the public before the date of filing of the application for registration or, if priority is claimed, the date of priority. Designs shall be deemed to be identical if their features differ only in immaterial details."

1. את הביטוי "פרטים שאינם מהותיים" או "immaterial details" יש לפרש באופן מצמצם, על מנת לשמור על אופיה הטכני של דרישת החידוש. ככלל, הבדלים המנויים כחלק מהגדרת עיצוב בחוק העיצובים "מיתאר, צבע, צורה, עיטור, מרקם או החומר שממנו הם עשויים " לא ייחשבו כפרטים שאינם מהותיים ( Hasselblat , עמוד 77 .)

2. בדין האירופי הובעה דעה כי גם את מבחן החידוש יש לבחון בעיני המשתמש המיודע ( Russell-Clarke (2-045), איני סבור כן, שכן אין לדבר תימוכין בלשון החוק, וכאמור, לטעמי מבחן החידוש נועד להיות מבחן פשוט שהינו בעיקרו מבחן אובייקטיבי במידת האפשר.

3. הנחת היסוד היא כי לעיצוב שאינו חדש אופי ייחודי זהה לעיצוב הקיים, ויתרונו של מבחן החידוש, הוא לפיכך, בעובדה שאם עיצוב אינו חדש, אין צורך לבחון את האופי הייחודי שלו בעיני המשתמש המיודע, שהיא בחינה מורכבת יותר (ר' Hasselblat , עמ' 69)

דרישת האופי הייחודי

1. דרישת האופי ייחודי מוגדרת בסעיף 7(א) לחוק:

"(א) עיצוב ייחשב בעל אופי ייחודי, אם הרושם הכללי שהוא יוצר אצל משתמש מיודע שונה מהרושם הכללי שיוצר עיצוב אחר, שפורסם בציבור לפני המועד הקובע, אצל משתמש מיודע; לעניין זה יובאו בחשבון עיצובים הנוגעים לכל סוגי המוצרים.

1. לעומת דרישת החידוש, בחינת האופי ייחודי מתמקדת ברושם הכללי ולא בהבדלים בין העיצובים. ראו Russell-Clarke עמוד 43 , פסקה 2-048:

"The requirement of "individual character" focuses more on overall impression rather than on details. Thus, detailed differences will not be enough to give validity to a new design if it produces the same overall impression as an earlier design."

גם אם קיימים הבדלים בפרטים שהם פרטים מהותיים, אין בכך די, אם הבדלים אלה אינם יוצרים רושם כללי שונה בעיני המשתמש המיודע, להבדיל מן הצרכן רגיל.

המשתמש מיודע

1. המשתמש המיודע הוגדר בסעיף 1 לחוק העיצובים כך:

"משתמש מיודע" אדם המעוניין במוצר נושא העיצוב לשם שימוש – בו, המכיר מגוון של עיצובים הקיימים בתחום שאליו משתייך המוצר כאמור;

1. בדברי ההסבר להצעות חוק העיצובים, התשע"ה- 2015 ה"ח 928 ( 6.7.2015) 696 , 703 , פורט כי משתמש מיודע הוא (עמוד 703):

"מבחן האופי הייחודי של עיצוב, שהוא תנאי הכרחי לכשירותו לרישום או להגנתו כעיצוב לא רשום, מבוסס על מבחן המשתמש המיודע. גם הסעיפים הקובעים את היקף זכותו של בעל עיצוב רשום ובעל עיצוב לא רשום מבוססים, בחלקם, על מבחן זה. המשתמש המיודע הוא אדם העשוי להתעניין במוצר נושא העיצוב או במוצרים מאותו סוג, לשם שימוש בהם או לשם רכישתם. כלומר, המשתמש המיודע הוא אדם מן השורה המעוניין במוצר לשם שימוש בו הוא – אינו מומחה, אינו טכנאי ואינו מעצב של מוצרים מסוגו של המוצר נושא העיצוב, אך גם אינו שווה נפש למוצר כאמור או בור לגביו: אדם מן השורה שאין לו כל עניין במוצר, אינו עונה על ההגדרה "משתמש מיודע".... מדובר במבחן אובייקטיבי, אשר מתייחס לרושם הכללי שיוצר העיצוב על אדם העונה לתנאים אלה."

1. פסק הדין של בית המשפט לערעורים באנגליה בעניין Samsung Electronics UK (Limited) vs. Apple Inc., [2012] EWCA Civ 1339 הרחיב ומנה את המאפיינים הבאים של המשתמש המיודע )בעקבות הערכאה הראשונה( באותו בעניין:

10. The notional character whose attributes the court has to adopt is the "informed user." The Judge dealt with these attributes:

[33] The designs are assessed from the perspective of the informed user. The identity and attributes of the informed user have been discussed by the Court of Justice of the European Union in PepsiCo v Grupo Promer (C-281/10P) [2012] FSR 5 at paragraphs 53 to 59 and also in Grupo Promer v OHIM [2010] ECDR 7, (in the General Court from which PepsiCo was an appeal) and in Shenzhen Taiden v OHIM, case T-153/08, 22 June 2010, BAILII: [2010] EUECJ T-153/08