137. סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 מאפשר לבית הדין, על פי שיקול דעתו, להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חובות של חברה לבעל מניה בה, וזאת במקרים חריגים ובתנאים המפורטים בסעיף, כדלקמן:
6. (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו."
138. לא בנקל ירים בית הדין את מסך ההתאגדות החוצץ בין חברה לבעלי מניותיה. לצורך הרמת מסך ההתאגדות נדרשות ראיות כי בוצעו מעשים חריגים, העולים כדי שימוש לרעה במסך ההתאגדות. שימוש כזה ניתן ללמוד, בין השאר, מערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה וכיוצ"ב.
בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 132/15 ר-צ פלסט בע"מ נגד איפראימוב (5.4.17) נפסק כי "דיני החברות ובכללם הכללים להרמת מסך ההתאגדות חלים על בתי הדין לעבודה, אך אלו מפתחים דינים ספציפיים המותאמים למשפט העבודה ולמאפייניו המיוחדים וזאת נוכח "חוסר האיזון הבסיסי בין העובדים לבין המעסיק [ה]משמש נקודת מוצא לשופטי עבודה שמשתדלים לאתר מנגנוני משפט מקובלים על מנת לבצע באמצעותם 'איזונים סוציאליים'" (הדרה בר-מור "הרמת מסך בבתי הדין לעבודה" ספר יוסף גרוס מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי 343, 347-346 (אהרן ברק, יצחק זמיר ודוד ליבאי עורכים, 2015) (להלן: בר-מור))" (ר' עוד ע"ע (ארצי) 41428-01-13 מרדכי שחם נגד קובי ביטון (10.5.18)).
בהלכה הפסוקה ניתן למצוא מקרים בהם נפסק כי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות, בין היתר, בהתחשב במעמדם המיוחד של העובדים כנושי החברה שאינם "נושים וולונטריים" אלא נושים מסוג מיוחד הנהנים מאחריות מוגברת כלפיהם ומחובת אמון מיוחדת שהינה תולדה של מערכת יחסי העבודה (ע"ע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין נגד ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ (17.12.02); ע"ע (ארצי) 3903-05-11 אופראימוב נגד ר-צ פלסט בע"מ (4.12.14)).
139. ככלל, אי תשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן, כשלעצמו, אינו בבחינת טעם מספק להרמת מסך ההתאגדות. על מנת שיינקט צעד דרסטי מסוג זה יש להוכיח מקרה חריג של שימוש באישיות המשפטית הנפרדת לצורך הימנעות מתשלום זכויות (ר' ע"ע (ארצי) 14306-06-14 תמנון מוקד הגליל בע"מ נגד שעטה אפרומאשווילי (10.12.15), בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב.טוקו שף בע"מ נגד GAVR NEGOUSE ADMARIAM (13.11.16)).
140. באשר לנסיבות בהן מעסיק אינו מעביר כספים לקרן פנסיה תוך שהוא ממשיך לנכות סכומים משכר העובד, נפסק כי אלה מצדיקות כשלעצמן הרמת מסך ההתאגדות. ביחס לנסיבות כאלה נפסק על ידי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב נגד החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.03):
" בכך המעביד לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא שהוא שולח ידו בכספי העובד ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ועבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר (דיון מא/115-3 ישיבת בני עקיבא אוהל משה - זגורי, פד"ע יג' 171, 181-180 ז'). בכך המעסיק נוהג כלפי עובדיו בחוסר תום לב מובהק ותוך הפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליו ביחסיו עימהם. זהו מקרה מובהק של מעשה תרמית של חברה כלפי נושיה - עובדיה המצדיק הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת המסך".
בפסק הדין שניתן בע"ע (ארצי) 14199-12-10 אלי קליין תכשיטנים בע"מ נ' קריסטינה יורצ'נקו (1.3.12) שב בית הדין הארצי ופסק כי העובדה שמעסיק אינו מעביר כספים לקרן הפנסיה מצדיקה כשלעצמה הרמת מסך ההתאגדות (ור' גם עע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ נ' דליה ברגר (14.10.09)).
141. לאחר ששקלנו בכובד ראש את הטענות השונות של הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי עסקינן במקרה חריג אשר נסיבותיו הייחודיות מצדיקות הרמת מסך ההתאגדות. נפרט טעמי מסקנתנו.
142. מהראיות עלה כי הנתבעות לא הפרישו עבור התובע כספים לקרן פנסיה בניגוד לחובתן על פי דין. חמור מכך – הנתבעות ניכו משכרו של התובע סכומים עבור הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות ולא העבירו את הכספים שנוכו ליעדם, אין זאת אלא שליחת יד לכספי העובד. במסגרת ההליך המשפטי לא הוגש כל מסמך ממנו עולה כי נפתחה פוליסה או הופקדו עבור התובע הכספים שנוכו. לא ניתן לקבל את עדות הנתבע לפיה הוא אינו עוסק לכאורה בנושאים אלה. הן מאחר והנתבע הינו מנהל הנתבעות בפועל והן מאחר והנתבע, עורך דין בהכשרתו, הוא אשר ניהל את הגנת הנתבעות בהליך וממילא לא זימן לעדות אף עד אחר מטעם הנתבעות שהיה לכאורה אמון על הפן החשבונאי ויכול היה להעיד כי אכן הופקדו כספים לטובת התובע. התנהלות חמורה זו ובמיוחד ביצוע הניכויים משכר התובע מבלי להפקידם בפועל עולה כדי תרמית. בהתאם להלכה פסוקה ומושרשת די בעילה זו כשלעצמה כדי להצדיק הרמת מסך ההתאגדות.
143. למעלה מן הדרוש ולהשלמת התמונה בלבד נפרט להלן נימוקים נוספים, אשר מצטרפים לטעם המרכזי האמור אשר בגינו יש מקום להרים את מסך ההתאגדות.
144. שוכנענו כי הנתבע, בעל המניות של הנתבעת ומי ששימש כדירקטור ומנהל בפועל, הוא אשר היה הרוח החיה של חברות אלה. אכן מהראיות עלה כי הנתבע אינו בקיא בעניינים מקצועיים טכניים, שכן אינו אדריכל ואינו בעל הכשרה או השכלה בתחום והלכה למעשה לא נתן הוראות מקצועיות לעובדים בנתבעות. עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה. אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת היותו של הנתבע בבחינת "המוציא והמביא" ומי שהיה בפועל הדמות הדומיננטית ומקבל ההחלטות המרכזיות בנתבעות.
145. איננו מקבלים את טענת הנתבעים בסיכומיהם לפיה הנתבע לא היה מעורב כלל בהעסקת העובדים, לרבות קביעת שכרם. מהעדויות הצטיירה תמונה שונה.
146. כך התובע העיד כי "כל החלטה עו"ד מוריאנו היה מודע לכל החלטה" [עמ' 6 ש' 7]. אמנם עלה מהעדויות, כאמור, כי הנתבע לא היה בעל ידע מקצועי בתחום האדריכלות ומשכך לא יכול היה ליתן הנחיות מקצועיות, אולם מעדות התובע עלה באופן ברור כי הנתבע היה מעורב משמעותית בפעילות הנתבעות. התובע אישר כי מר טל יגרמן, אשר שימש כאוטוריטה מקצועית בנתבעות היה במאסר בתקופה הרלבנטית, אולם ציין כי שיחותיו עם מר יגרמן בנושאים מקצועיים נעשו באמצעות קישור של הנתבע, אשר האזין לדברים ברקע כל העת [עמ' 7 ש' 27-30, עמ' 8 ש' 1-7] וכן "אתה היית בעניינים כל הזמן. אני לא קיבלתי הוראות ממנו-מטל יגרמן, [עמ' 11 ש' 6].
עדות התובע בנוגע למעורבותו של הנתבע התיישבה גם עם עדותו של רול אשר ציין בחקירתו הנגדית כי הוא עצמו היה אמון על התקשורת מול האדריכלים בנתבעות, אולם ככל שהתעוררו בעיות בנושאי שכר העובדים היה פונה לנתבע [עמ' 53 ש' 16-19].
בנוסף, גם דניס העיד כי הנתבע "בתור הבעלים של החברה הוא היה מעורב בהכל" [עמ' 62 ש' 5-6], אולם סייג בהמשך את עדותו והסביר כי הנתבע לא היה מעורב בפן הטכני [עמ' 62 ש' 25-27].
התרשמנו אם כן כי הנתבע היה פעיל, מעורב ודומיננטי בכל הנוגע להעסקת העובדים.
147. באשר לטענה כי הנתבע נהג כלפי התובע בתום לב מיוחד ובהגינות מירבית עת בחר שלא לפטרו, נזכיר אך את העובדה שמחודש יולי 2015, מועד בו עלה כי התובע אינו רשאי להגיש בקשות להיתרים או בסמוך לכך, אכן התובע לא פוטר אולם גם לא שולם שכרו, חרף העובדה שהמשיך לבצע עבודה עבור הנתבעים.
148. זאת ואף זאת. הנתבע העיד כי נמסר לתובע כמו לעובדים אחרים שמצבן הפיננסי של הנתבעות אינו מאפשר המשך תשלום משכורות וכי ההחלטה האם להמשיך לעבוד מסורה לעובדים, תוך שעליהם לדעת כי ייתכן והמצב הכלכלי הקשה לא ישתנה. החלטה זו המסורה לנתבע כבעל המניות של הנתבעות ומי ששימש כמנהל בהן היא בבחינת התנהלות העולה לטעמנו כדי קיפוח העובדים וניצולם תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת הנתבעות לפרוע את חובותיהן (חובות שהולכים ותופחים ככל שמתארכת התקופה בה מועסקים עובדים מבלי שהם מקבלים שכר עבודה). התנהלות חסרת אחריות זו הציבה את התובע בסופו של יום בפני שוקת שבורה, שעה שמצא עצמו לאחר תקופת עבודה בת מספר חודשים ללא שכר עבודה ומבלי שהנתבעות בעלות יכולת פיננסית לשאת בתשלום השכר (כעולה מהפרת הסכם הפשרה וכפי שאושר ברחל בתך הקטנה על ידי הנתבע).
בנסיבות אלה לטעמנו צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות. אין מקום מחד גיסא לאפשר לנתבע להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות ולהיות זכאי להגנה מפני חיוב אישי ומאידך גיסא לאפשר לו לקבל החלטה בנוגע להמשך העסקת עובדים תקופות ארוכות ללא שכר עבודה כלל, תוך חוסר וודאות האם המצב הכלכלי יאפשר בעתיד נראה לעין תשלום השכר, כך שהלכה למעשה העובדים נותרים נטולי הגנה וללא כתובת אליה הם יכולים לפנות במצוקתם. התנהלות חריגה זו מצדיקה הרמת מסך ההתאגדות.
149. בשולי הדברים ועל מנת שפסיקתנו לא תצא חסרה נציין למעלה מן הדרוש כי הסכם ההעסקה נחתם בין התובע לבין הנתבעת 2 ותלושי השכר כמו גם הסכם סיום העסקה הונפקו על ידי הנתבעת 1. הנתבע הסביר בחקירתו הנגדית כי כל אחת מהנתבעות עוסקת בפרוייקטים אחרים "למרות ששתיהן בבעלותי והנתבעת 1 מספקת לנתבעת 2 שירותים של עובדים שהיא מעסיקה כדי שלא תהיה כפילות מכיון שאופי העבודה אותו דבר" [עמ' 37 ש' 2-4]. יש טעם לפגם בכך שחברה חותמת על הסכם העסקה עם עובד ואילו חברה אחרת מנפיקה את תלושי השכר, מבלי לספק כל הסבר ברור לעובד בזמן אמת ובאופן שעשוי לגרום לטשטוש המידע בדבר זהות המעסיקה. מאחר ולא הובאו בפנינו די ראיות בהקשר זה נמנע מלקבוע קביעות בסוגיה ונסתפק בציון המידע המועט שהובא.
150. עוד נציין כי מצבן הכלכלי של שתי הנתבעות קשה. הנתבע העיד שכנגד הנתבעת 2 הוגשה בקשת פירוק שנדחתה אומנם, אולם כתוצאה ממנה בוטלו מרבית ההתקשרויות עימה ו"האפקט קשה וחוסר היכולת לגייס כספים נמשך עד היום" [עמ' 37 ש' 11-23]. הנתבע נשאל והשיב בהקשר זה [עמ' 47 ש' 3-8]:
"ש. אתה מודע [צ"ל –מודה –כ.פ.] במצב הכלכלי הקשה של החברות ?
ת. אני מודה במצב התזרימי. מכיון שבפרוייקטים שיש לחברה ואני הצלחתי בעמל רב ובמאבקים משפטיים שאף הסכם לא יבוטל למרות שניסו לבטל את ההסכמים איתנו הצלחתי למנוע את זה. השווי של הפרוייקטים האלה גבוה מהם לכן המצב הכלכלי של החברה אל מול ההתחייבויות שלה הוא במצב טוב, מבחינה תזרימית כרגע המצב דחוק. ביותר."
151. הנתבע אישר כי לא שולם מלוא שכרו של התובע, כמו גם שכרם של עובדים נוספים, בשל מצב הנתבעות וחוסר היכולת לגייס כספים [עמ' 40 ש' 22-29]. לשאלה מדוע נחתם עם התובע הסכם הפשרה השיב הנתבע כי "הייתי חייב לווסת את מספר ההליכים המשפטיים שהתנהלו כנגד החברות" [עמ' 46 ש' 1-2] ואישר כי לא היתה באפשרות הנתבעות לעמוד בהסכם הפשרה ולקיים אותו [עמ' 46 ש' 17-18]. .
152. המצב הכלכלי הדחוק של הנתבעות מלמד על כך שאכן התנהלות הנתבע הציבה את התובע בפני שוקת שבורה ולא אפשרה לו לגבות חובותיו מהן. הדברים מצויינים למעלה מן הדרוש שכן ענין זה כשלעצמו אינו עילה נפרדת להרמת מסך, אולם יש בה כדי ללמד על נטילת סיכונים בלתי סבירים באופן שאינו מאפשר לנתבעות לפרוע את חובותיהן, תוך ניצול מסך ההתאגדות.
153. מהטעמים מפורטים לעיל ועל יסוד נסיבותיו החריגות של המקרה מצאנו מקום להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות הנתבעות לנתבע באופן אישי.
סיכום
154. ממכלול הטעמים המפורטים לעיל ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים המפורטים להלן, כולם נקובים בערכי ברוטו:
א. שכר עבודה בסך 94,297 ₪.
ב. פיצויי הלנת שכר בסך 47,148 ₪.
ג. פדיון חופשה בסך 7,050 ₪.
ד. דמי הבראה בסך 756 ₪.
ה. חלף הפרשות לקרן פנסיה (חלק תגמולי מעסיק) בסך 20,790 ₪
ו. החזר ניכויים בגין סכומים שנוכו ע"ח חלק תגמולי עובד לקרן פנסיה בסך 12,366 ₪.
ז. חלף הפרשות לקרן השתלמות בסך 25,616 ₪.
ח. החזר ניכויים בגין סכומים שנוכו ע"ח הפרשות לקרן השתלמות בסך 4,322 ₪.
ט. פיצויי פיטורים בסך 28,875 ₪.
י. פיצוי בגין העדר שימוע כדין בסך 5,000 ₪.
הסכומים הנקובים בסעיפים ג', ד', י' יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.12.16 (מועד סיום יחסי העבודה) ועד מועד התשלום בפועל.
הסכומים הנקובים בסעיפים ה', ו', ז', ח' יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.15 (אמצע תקופת העסקה) ועד מועד התשלום בפועל.
יא. בנוסף יישאו הנתבעים בהוצאות ושכ"ט בסך 20,000 ₪.
יב. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ט אדר תש"פ, (25 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
מר זאב בירנבוים
נציג ציבור, מעסיקים כרמית פלד, שופטת
אב"ד