כל אלה עולים לטענת המבקשת כדי פגיעה בהתארגנות המחייבת הכרה ביציגותה וחיוב המשיבה בפיצויים בשיעור ניכר.
33. המשיבה מנגד טוענת כי בסמוך להתארגנות נקטה בצעדים יזומים כדי להנחות את המנהלים בשטח בכללי המותר והאסור בהתארגנות ראשונית, הזהירה את המנהלים מהתערבות והודיעה כי לא תתייחס לטופסי ביטול חברות שנחתמו עד לחודש דצמבר 2016 (בסמוך לאחר ההודעה על ביטול אירוע התרבות והסטנדים של מר ישראלי ומר כהן). מכאן, לדבריה נקטה משנה זהירות שלא לפגוע בהתארגנות. עוד היא טענה כי לא עשתה כל שימוש במנהלים בדרג הביניים לסיכול ההתארגנות.
לטענת המשיבה, לא פגעה בתנאי העסקתם של עובדיה לרבות פעילי ההתארגנות; לא נתנה כל טובת הנאה למי מהעובדים בגין "שירות" שלכאורה נתנו לסיכול ההתארגנות; שכירת שירותיה של חברת אביר נעשתה כאמצעי בקרה למניעת פעילות פלילית בחצריה; לא זו בלבד שלא רדפה את יו"ר הוועד אלא גילתה יכולת ספיגה והכלה של התנהגויות פסולות חוזרות ונשנות מצידו.
34. לטענת המשיבה, המבקשת פעלה בניגוד לתקנוניה ובניגוד לכל עקרונות הדמוקרטיה המתחייבים; זנחה את תפקידה בייצוג העובדים; כפתה על החברה ועל העובדים שביתה בריונית שקוממה עליה את העובדים בחסימת השערים ובמניעת אוכל חרגה המבקשת
--- סוף עמוד 9 ---
מעבר לזכות השביתה ועלתה כדי ביצוע עבירות פליליות ועוולות נזיקיות; והפרה את הוראות תקנון קרן דמי שביתה וגם בעניין זה התנהלה בחוסר שקיפות.
עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי המבקשת הפרה את החובה הבסיסית החלה עליה כארגון עובדים לנהוג בתום לב, נציגיה הוציאו לשון הרע ונקטו בהסתה פרועה ובלתי לגיטימית כנגד הנהלת החברה; נציגי המבקשת פרסמו מידע שקרי לעובדים ונהגו בחוסר תום לב בשימוש בהליכי משפט, תוך התנערות מהעובדים ומטעויותיה.
35. המשיבה טוענת, כי אובדן היציגות של ההסתדרות לא נבע מהתנהלותה של המשיבה אלא מהתנהלות ההסתדרות עצמה וכי המבקשת נוקמת את כישלון ההתארגנות בניסיון פגיעה בחברה ובעובדים, נוהגת בחוסר תום לב בכל הנוגע לחובת דיווח על איבוד מעמדה כארגון יציג ומפנה גב לעובדים המתנגדים לה במקום לנסות לקרבם מחדש. לטענתה, ההסתדרות היא זו שיצרה מחנאות בקרב העובדים הגם שבסופו של דבר בחרו העובדים שלא לתמוך בהסתדרות.
36. לטענת המשיבה, ההסתדרות לא בוחלת בשום אמצעי כדי לנסות ולחזק את טענותיה כאשר הדברים מגיעים עד כדי בידוי ראיות של ממש. לדבריה, זנחה ההסתדרות שורה של טענות שעלו בבקשת הצד שהועלו אך כדי לייצור תפאורה מתאימה לטענותיה לפגיעה בהתארגנות לכאורה. לדבריה, ההסתדרות איבדה את אמון העובדים, זנחה את תפקידה ומשנשמט מקל היצוג אין לה כל מעמד וייצוג עובדי החברה. עוד היא טוענת כי משאין ארגון יציג, לא ניתן לקיים עמו משא ומתן לכריתת הסכם קיבוצי ועל כן יש לדחות את הבקשה על כל רכיביה.