5. ביום 6.7.2020 התכנסה ועדת המכרזים של רמ"י לדון בגורל 31 המעטפות שהוגשו באיחור, וביום 15.7.2020 ניתנה החלטתה לפיה אין לקבל את המעטפות, וזאת לאחר שהגיעה למסקנה כי בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות המכרזים) היא מנועה מלקבל את הצעות המערערים שהוגשו באיחור, וכי לא התקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות את קבלת ההצעות באיחור תוך סטייה מדיני המכרזים ותוך פגיעה בעקרון השוויון ובמציעים אחרים, בכוח או בפועל. כן צוין כי אף שמדובר כנטען ב- 79 מציעים המהווים 31 קבוצות מציעים, ההתייחסות שניתנה על ידי עו"ד ח'יר הייתה כללית ולא כללה פירוט לגבי הסיבה לעיכוב בהגשת ההצעה של כל מציע או כל אחת מקבוצות המציעים, אלא רק בהתייחס למספר מציעים בלבד. ולבסוף צוין כי לא ניתן הסבר מדוע לא נערכו פניות מקדמיות לרמ"י, על ידי המערערים או על ידי המועצה המקומית, בבקשה לדחייה נוספת של המועד לסגירת המכרז.
6. על החלטה זו הוגשה העתירה המינהלית מושא ערעור זה.
בית המשפט קמא דחה כאמור את העתירה. נקבע כי ועדת המכרזים פעלה כדין עת סירבה לקבל את הצעות המערערים נוכח האיחור בהגשתן, משלא עלה בידי המערערים להוכיח כי עניינם נופל בגדר המקרים החריגים העשויים להכשיר איחור בהגשת הצעה. בית המשפט ציין כי אחד מעקרונות היסוד המרכזיים העומדים בבסיסו של המכרז הציבורי הוא עיקרון השמירה על השוויון, וכי מעיקרון זה נגזרת גם החובה להקפיד הקפדה יתרה גם על קיום תנאי המכרז, שכן העדר הקפדה עלול להביא לידי אפליה בין מציעים פוטנציאליים ולסכל את תכליתו של המכרז. מעקרונות אלה עולה אף החובה להקפיד על עמידה במועד שנקבע להגשת ההצעות, כפי שנקבע במסמכי המכרז. חובה זו מעוגנת בדין, בתקנה 20(ב) לתקנות המכרזים.
בית המשפט ציין כי גישת הפסיקה בשנים האחרונות מלמדת על מגמה של הקשחה ועל גישה קפדנית ומחמירה שאינה מוחלת על איחורים, אף אם מדובר באיחורים קלים ביותר, למעט במקרים חריגים ביותר - כאשר האיחור נובע מתקלה של מפרסם המכרז, וכן (בצריך עיון) כאשר האיחור נבע מכוח עליון (עע"מ 2696/06 מדינת ישראל נ' חרכוש [פורסם בנבו] (25.7.2006), להלן: ענין חרכוש). על כן, קיבל בית המשפט את טענת רמ"י לפיה לא די לטעון כי חל במדינה מצב חירום בשל משבר הקורונה על מנת להיכנס לגדר החריגים הנדירים שנקבעו בפסיקה לשם קבלת הצעה שהוגשה באיחור. על העותרים היה לפרט, לגבי כל אחד מהם, את הנסיבות אשר הובילו לעיכוב בקבלת האישורים הדרושים ולספק פרטים מתי פנו למועצה ולמשרד הביטחון לקבלת האישורים, ובאיזה פעולות נקטו מאז פנייתם הראשונה לרשויות לשם החשת הטיפול בפנייתם. צוין כי למעט ארבעה תצהירים שהוגשו מטעם 4 מבין 76 העותרים - שגם בהם אין הסבר מבוסס - העותרים לא הניחו תשתית עובדתית או ראייתית שיש בה כדי להוכיח כי משבר הקורונה הוא זה אשר גרם לעיכוב בהגשת ההצעות, ולא סיפקו הסבר כיצד יתר המציעים שהגישו במועד הצעות למכרז (למעלה מ- 300), שחלקם אף הם מומלצי משרד הביטחון כמו העותרים, הספיקו לקבל את האישורים הנדרשים. כמו כן לא ניתן הסבר מדוע לא פנו העותרים לרמ"י מבעוד מועד בבקשה לדחייה של המועד להגשת ההצעות, בייחוד על רקע הדחיות הקודמות.