המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 16366-02-21 תדביק בע"מ נ' רשות לניירות ערך ירושלים
08 אפריל 2021
לפני כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא
תובעים
תדביק בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל טסלר ו/או אילה מריל
מדרך אבא הלל סילבר 16, רמת גן
טל': 03-6103100; פקס': 03-6103111
נגד
נתבעים
רשות לניירות ערך ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
מרחוב מנחם בגין 154, תל אביב
טל': 073-3924829; פקס': 02-6468005
פסק דין
1. לפניי בקשה מטעם חברת תדביק בע"מ (להלן – המבקשת או החברה), לסיום חובות דיווח המוטלות עליה על פי דין, בהתאם להוראות תקנה 52 לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומידיים), תש"ל-1970 (להלן, בהתאמה– תקנות הדיווח ו-הבקשה)
2. כמפורט בבקשה, החברה היא חברה ציבורית שהתאגדה בשנת 1983. תחום הפעילות של החברה ושל חברות הבנות שלה הוא ייצור ושיווק מוצרי אריזה וכן מכונות למדבקות ולסימון אריזות. ברשות החברה כיום 5 מפעלים בישראל ו-2 מפעלים בחו"ל (ארה"ב ורוסיה).
בחודש מאי 1993 נרשמו ניירות הערך של החברה לראשונה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ובשנת 2008 רשמה החברה למסחר גם את אגרות החוב שלה. כמו כן, ביום 28.01.2010 הודיעה החברה כי מניות החברה נמחקו מהרישום למסחר בבורסה לאור אי עמידה בדרישה לשיעור החזקות מהציבור, ואגרות החוב של החברה נפרעו במלואן ונמחקו מהמסחר ביום 31.12.2013.
כיום, החברה היא בבחינת "תאגיד מדווח" כהגדרת המונח בחוק ניירות ערך, השתכ"ט-1968 (להלן – חוק ניירות ערך או החוק), מבלי שמתקיים מסחר במניותיה; ו-"תאגיד קטן" כמשמעות תיבה זו בתקנה 5ג לתקנות הדיווח.
3. ביום 11.02.2021 הוגשה בפניי הבקשה דנן, במסגרתה התבקש תחילה להורות על כינוס אסיפת מחזיקים של מניות החברה שתתקיים ביום 17.03.2021 (למעלה מ-35 ימים לאחר אישור מועד הגשת הבקשה שבנדון), לשם קבלת החלטה בדבר סיום חובות הדיווח של החברה. זאת, בהתאם להוראות תקנה 52(א)(3) לתקנות הדיווח (להלן – כינוס האסיפות המבוקש).
4. משהוגשה הבקשה לפניי, הוריתי על קבלת עמדת הרשות לניירות ערך (להלן – הרשות) לבקשה – וזו הוגשה ביום 11.02.2021.
5. ביום 14.02.2021 לאחר עיון בבקשה ובעמדת הרשות הוריתי על כינוס האסיפות המבוקש.
6. ביום 25.03.2021 הגישה החברה הודעת עדכון לפיה החברה קיימה ביום 17.03.2021 אסיפת מחזיקים של מניות החברה שעל סדר יומה הצעת החברה לסיים את חובות הדיווח החלות עליה – ואסיפת המחזיקים אישרה הצעה זו, כפי שיפורט להלן.
7. משאושרה בקשת החברה לסיים את חובות הדיווח המוטלות עליה על פי הדין במסגרת אסיפות המחזיקים שלה בהתאם להוראות תקנות הדיווח – פניי להכרעה בבקשה החברה.
דיון והכרעה
מסגרת נורמטיבית
8. פרק ה1 לתקנות הדיווח פורט מספר חלופות לסיום חובות דיווח של תאגיד מדווח. במסגרת אחת מחלופות אלו, קובעת תקנה 52 לתקנות הדיווח את סמכותו של בית המשפט להתיר לתאגיד שמספר המחזיקים בניירות הערך שלו מקרב הציבור אינו עולה על 200, לסיים את חובות הדיווח המוטלות עליו בהתקיים התנאים הקבועים בתקנה - ובלשון התקנה:
"תאגיד שניירות הערך שלו נמחקו מהמסחר בבורסה, ואשר מספר המחזיקים מן הציבור בניירות הערך שלו אינו עולה על מאתיים, יסיים את חובת הדיווח שלו במועד שיחליט בית המשפט, אם התקיימו תנאים אלה:
(1) התאגיד הגיש לבית המשפט בקשה לפתיחה בהליך שמטרתו סיום חובות הדיווח שלו בפיקוח בית המשפט (בתקנה זו – הבקשה) ובה פורטו, בין השאר, עניינים אלה:
(א) נימוקי הבקשה;
(ב) ציון המועד שבו ביצע התאגיד ספירה של המחזיקים מן הציבור וכן פירוט ממצאי הספירה ואופן הבדיקה שנעשתה; לעניין מספר המחזיקים, יימנו בנפרד מי שרגשו ניירות ערך שהם מניות וניירות ערך הניתנים למימוש או להמרה למניות, ומי שרכשו ניירות ערך אחרים;
(ג) הצהרת התאגיד כי נכון למועד הגשת הבקשה ניתן בדיווחי התאגיד גילוי לכל פרט חשוב למשקיע סביר, שהיה על התאגיד לדווח על פי דין;
(ד) המועד המבוקש לכינוס אסיפות המחזיקים בניירות הערך של התאגיד לשם קבלת החלטה בדבר סיום חובות הדיווח (בתקנה זו – אסיפות המחזיקים); מועד כאמור יהיה שלושים וחמישה ימים לאחר הגשת הבקשה לבית המשפט לפחות;
(2) ניתנה החלטה של בית המשפט לכינוס אסיפות המחזיקים;
(3) התקבל אישור אסיפות המחזיקים לסיום חובות הדיווח, ברוב הקבוע בסעיף 350(ט) לחוק החברות;
(4) ניתנה החלטת בית משפט בדבר סיום חובות הדיווח של התאגיד".
9. תכליתן של החלופות השונות בפרק ה1 לתקנות הדיווח, ובהן תקנה 52, בהתאם לעמדת הרשות שהוגשה בהליך דנן – הינה מתן אפשרות לתאגיד מדווח לסיים את חובות הדיווח שלו באופן שיאזן בין העלויות של קיום חובות הדיווח עבור המשקיעים מן הציבור, לבין התועלת שמפיקים מחזיקי ניירות ערך מקיומן של חובות הדיווח. ודוק, פרק ה1 מאפשר לתאגיד מדווח לסיים את חובות הדיווח שלו כאשר העלויות של קיום חובות אלו (המושתתות הלכה למעשה על המשקיעים), אינה מידתית למול התועלת המופקת מקיומן עבור מחזיקי ניירות הערך של התאגיד, היא התכלית של קיום חובות הדיווח מלכתחילה.
10. כך, התכלית של חובות הדיווח בשוק המשני היא ליידע את המשקיעים בניירות-ערך של החברה אודות המידע הרלוונטי שנדרש להם כדי לקבל החלטות השקעה מושכלות ביחס לנייר-הערך. הגילוי בשוק המשני הוא מתמשך ורצוף, והוא נועד לעדכן את ציבור המשקיעים מעת לעת( [ראו ע"א 218/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (21.8.1997); א (ת"א) 68338-10-18 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ע.א.ד.א. ליעד אחזקות (2006) בע"מ, פס' 50 (01.12.2019); ת"א 6893-02-19 אי-אונליין (אי.או.אס.) בע,מ נ' הרשות לניירות ערך, פס' 13 (10.07.2019) (להלן – עניין אונליין)].
גם בע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ, פ"ד מט (3), 177, פס' 9 (1995), עמד כב' השופט גולדברג על תכליות הגילוי בשוק המשני:
"לחובת הגילוי ב'שוק המשני' שלוש תכליות: האחת, לספק מידע זמין, מדויק ומהיר למשקיעים על נסיבות משתנות העשויות להשפיע על האופן שבו יכלכלו מעשיהם. השנייה, להרתיע בעלי כוח בחברה מפני התנהגות חריגה העלולה לפגוע בחברה ומפני שימוש במידע פנים לתועלתם, תוך אפשרות פיקוח על פעולותיהם. והתכלית השלישית, לבסס שוק יעיל לניירות-ערך, שבו מגיבים מחירי ניירות-הערך הנסחרים באופן מיידי לכל מידע בעל חשיבות, ובכך לסייע לגיוס הון ולפיתוח המשק".
בעניין אונליין התייחסה כב' השופטת רונן לדברים אלו והדגישה גם היא את החשיבות של חובות הגילוי:
"חובת הדיווח היא בעלת חשיבות לא רק לצורך המסחר בבורסה אלא גם לצורך הגנה על בעלי מניות המיעוט בחברה. מטרה זו מוסיפה לחול גם כאשר מניות החברה אינן נסחרות עוד בבורסה" [עניין אונליין, פס' 13].
11. בהתאם להוראות תקנה 52 לתקנות הדיווח, בבואו של בית המשפט לשקול בקשה לסיום חובות דיווח של תאגיד, עליו לשקול בין היתר את שיעור המחזיקים מן הציבור. כמו כן, בעניין טלכור קבעה כב' השופט דניה קרת מאיר כי הרוב הנדרש באסיפת המחזיקים הוא רוב המחזיקים מן הציבור, כאשר הרוב הנדרש הוא רוב רגיל [ראו ת"א (ת"א) 67298-12-14 טלכור טלקום בע"מ נ' יחיאל קיסרי (10.12.2015) (להלן – עניין טלכור)].
12. לצד זאת, בעניין אונליין, התייחסה כבוד השופטת רונן לשיקולים רלוונטיים נוספים שבית המשפט יכול לשקול בבחינת בקשה לסיום חובות דיווח לפי תקנה 52 לתקנות הדיווח:
"ההכרעה ביחס לשאלה האם יש מקום להיעתר לבקשה לסיום חובת דיווח, צריכה להביא בחשבון מכלול של שיקולים ונסיבות שעל בית המשפט לשקלל אותם כדי להגיע להכרעה בכל מקרה ספציפי [...] כן יש מקום לקחת בחשבון את פרק הזמן שבו החברה אינה נסחרת (מתי היא נמחקו מניותיה מהמסחר) [...] האם ככל שפרק הזמן הזה ארוך יותר, תגבר הנטייה להיעתר לבקשה. בית המשפט יבחן גם את היקף הפעילות של החברה – האם מדובר בחברה פעילה, מהו מחזור העסקים שלה, האם יש לה תוכניות להתפתח בעתיד או שמא היא משמרת פעילות עבר ואינה מתכננת צמיחה [...] מעבר לכל אלה, חברה ציבורית שסבורה כי ההוצאות הנוגעות לקיום חובות הדיווח שלה עולות על התועלת הנובעת מכך מבחינתה, יכולה לנקוט בצעד אלטרנטיבי של הצעת רכש לבעלי המניות מקרב הציבור" [עניין אונליין, פס' 20-17].
13. מכאן לעניין שלפניי.
נימוקי הבקשה
14. במסגרת הבקשה, הציגה החברה מספר נימוקים לאישור סיום חובות הדיווח שלה על פי דין, ובתוך כך, בין היתר, העובדה כי ניירות הערך של החברה נמחקו ממסחר לפני שנים רבות (מניות החברה נמחקו ממסחר ביום 28.01.2010 ואגרות החוב של החברה נמחקו ביום 31.12.2013); וכן העובדה שמספר המחזיקים במניות החברה מסתכם ב-114, כאשר 106 מהם הינם מחזיקים מן הציבור ששיעור החזקותיהם עומד בסך הכל על 10.425%.
לצד זאת, ביקשה החברה להדגיש את העלויות הגבוהות המושתות עליה במסגרת חובות הדיווח המסתכמות לסך שנתי של כ-1,100,000 ש"ח, זאת ללא הכללה של עלויות בגין הזמן והמשאבים שמושקעים בחובות הדיווח על ידי מנהלים בכירים החברה ויועציה החיצוניים. כל זאת, כאשר את המידע עליה להעביר ל-106 בעלי מניות בלבד, וכאשר מניותיה נמחקו ממסחר וצדדים שלישיים אינם יכולים לרכוש בבורסה ניירות ערך של החברה.
יתר על כן, ביקשה החברה להדגיש כי למול כל אלו, החברה מתמודדת בשנים האחרונות עם קשיים רבים ונמצאת במצב פיננסי מאתגר, כאשר בשנים 2019-2017 סבלה מהפסד מצטבר בסך של כ-55 מיליון ₪. לאור הפסדיה כאמור, נאלצה החברה להגיע להסכם כולל עם הבנקים שהעמידו לה ולחברות מאוחדות שלה אשראי בקשר עם התניות הפיננסיות שעליה לעמוד בהן. בעניין זה ציינה החברה, כי רק בשנת 2020 הצליחה החברה לצבור רווחים צנועים בסך של 1.368 מיליון ש"ח בתשעת החודשים הראשונים לשנה זו.
לצד זאת צוין, כי חובות הדיווח פוגעות גם ביכולתה של החברה להתחרות מול חברות אחרות שחובות אלו אינן חלות עליהן.
עמדת הרשות
15. בהחלטתי מיום 14.02.2021 עמדתי בהרחבה על עמדת הרשות בעניין הבקשה דנן. אחזור בתמצית על פירוט זה ולמספר נקודות רלוונטיות נוספות. כך, בעמדת הרשות הודגש כי בהתאם לתכליות העומדות ביסוד חוק ניירות ערך ותקנות הדיווח – הרי שלא בכדי החלופות לסיום חובות הדיווח, כאשר עדיין קיימים מחזיקים מקרב הציבור בתאגיד, הן מצומצמות ביותר ומתייחסות לנסיבות מיוחדות. בפרט הודגש, כי ביישום החלופה הקבועה בתקנה 52 לתקנות ניירות ערך – ועומדת גם ביסוד הבקשה מושא ההחלטה דנן, יש לנקוט משנה זהירות. זאת, שעה שתקנה זו חריגה, שכן על פי לשונה היא מאפשרת לסיים את חובות הדיווח של תאגיד שניירות הערך שלו נמחקו ממסחר, גם מקום בו קיימים בתאגיד 200 בעלי מניות המחזיקים במניות התאגיד מקרב הציבור.
16. עוד צוין בעמדת הרשות, כי על אף דרישת תקנת 52 לתקנות הדיווח כי ההחלטה בדבר סיום חובות הדיווח תאושר על ידי האסיפה הכללית של בעלי המניות מן הציבור, יש לתת משקל לצד זאת גם לשיעור ההשתתפות של מחזיקים מן הציבור באישור ההחלטה. זאת, לאור החשש הקיים בשל אדישותם של אלו, הגוברת מטבע הדברים במצב בו מניות החברה מחוקות מהמסחר, באופן שעשוי להניע אותם מלממש את זכות ההצבעה שלהם. מצב דברים זה יביא לכך שההחלטה שתתקבל באסיפה הכללית של בעלי המניות מן הציבור, לא תגלם את דעתם של כלל בעלי המניות.
17. אשר לנסיבות עניינה של החברה שבנדון, הדגישה הרשות כי מניותיה של החברה נמחקו ממסחר עוד בחודש אוקטובר 2010; ועל פי האמור בבקשה נכון למועד הגשתה, יש בחברה 106 בעלי מניות מהציבור המחזיקים בשיעור הקרוב ל-10% מהון המניות של החברה. כמו כן, עיון בדוחותיה הכספיים האחרונים של החברה, מלמד כי מחזור ההכנסות שלה משמעותי מאוד, הן לשנת 2019 והן לתקופה של 9 חודשים שהסתיימה ביום 30 בספטמבר 2020 – והסתכם בסכום העולה על 650 מיליון ש"ח ועל 500 מיליון ש"ח לתקופות האמורות, בהתאמה.
על בסיס כל אלו ציינה הרשות, כי בנסיבות עניינה של המבקשת מתקיימים מאפיינים המטים את הכף לטובת סיום חובות הדיווח (לרבות השיעור הנמוך של מחזיקים מן הציבור בחברה ומשך הזמן שעבר מאז מחיקת מניותיה ממסחר); אולם חלקם של מאפיינים אלה, מצדיקים דווקא דחייתה (לרבות פעילותה העסקית של החברה, והעובדה כי לא נראה שניסתה לפעול במסגרת חלופות אחרות שאינן הפסקת הדיווח).
על יסוד כל אלה – עמדת הרשות היא יש לעשות שימוש בתקנה 52 לתקנות הדיווח רק במקרים חריגים; מקרים בהם העלות שבקיום חובות הדיווח עבור המשקיעים מהציבור גבוהה מהותית ואינה פרופורציונאלית אל מול התועלת הנמוכה שמפיקים מחזיקי ניירות הערך מקיומן של חובות הדיווח, וזאת, בין היתר בשים לב לשיקולים עליהם עמדה הרשות בעמדתה.
לאחר שקילת כל אלו – מצאה הרשות שלא להתנגד לבקשה, ולהותיר את האמור לשיקול דעתו של בית המשפט.
ההצבעה באסיפת המחזיקים
18. בהתאם להודעת העדכון של החברה מיום 25.03.2021, ביום 17.03.2021 אישרה אסיפת המחזיקים של מניות החברה את בקשת החברה לסיים את חובות הדיווח החלות עליה כחברה ציבורית.
בתוך כך פורט, כי באסיפה השתתפו מחזיקים המייצגים החזקה של 96.93% ממניות החברה, מתוכם 97.11% הצביעו בעד הבקשה. כמו כן, בקרב המחזיקים מן הציבור השתתפו בעלי מניות המייצגים 70.71% ממניות החברה המוחזקות בקרב מחזיקים מן הציבור, כאשר 62.27% אחוז מהם הצביעו בעד הבקשה.
מן הכלל אל הפרט
19. לאחר שעיינתי בבקשת החברה ונימוקיה; בעמדתה המפורטת של הרשות שלא מצאה להתנגד לבקשה; בנסיבותיה הפרטניות של החברה; וכן לאור תוצאות ההצבעה באסיפה של המחזיקים, ובפרט המחזיקים מקרב הציבור בשים לב לקביעות בעניין טלכור – מצאתי להיעתר לבקשה.
כך, וכפי שפירטתי גם בהחלטתי מיום 14.02.2021, הבאתי במכלול שיקוליי את פרק הזמן הרב שחלף ממועד מחיקת מניות החברה ממסחר – מעל ל-10 שנים; שיעור ההחזקה הנמוך של החזקות הציבור במניות החברה (כ-10%); נימוקי החברה בדבר ההכבדה המשמעותית שנגרמת לחברה מהמשך קיום חובות הדיווח, עלויותיה הגבוהות, והשפעתם של אלו על תוצאותיה הכספיים של החברה; האתגרים עימם נדרשת החברה להתמודד בהתייחס למצבה בשנים האחרונות, ובפרט על רקע משבר הקורונה הנוכחי בארץ ובעולם; הפגיעה הנטענת בתחרות מול חברות אחרות, ולרבות לעניין חובות הגילוי של נתונים מסחריים מהותיים; וכן – העובדה כי לגישת החברה יהא בסיום חובת הדיווח כדי לשרת גם את האינטרסים של בעלי המניות עצמם.
למול אלו, התחשבתי גם בעובדה כי החברה לא פנתה לחלופות נוספות שאינן סיום חובות הדיווח שלה; כי לא נראה שמדובר בחברה מחוסרת פעילות; וכן כי נרשם לחברה מחזור הכנסות לא מבוטל בשנת 2020 וכן בשנת 2019. עם זאת, התחשבתי גם בהפסדים המשמעותיים שנרשמו לחברה בשנים 2019-2017, ובשקלול כלל הנסיבות שפורטו לעיל איני סבור כי נסיבות אלו מטות את הכף לטובת דחיית בקשתה של החברה, אלא ההפך.
זאת, בפרט לאור תוצאות ההצבעה בקרב המחזיקים מן הציבור, בהן הושג הרוב הדרוש מקרב מחזיקים אלו, בהתאם לקביעות בית המשפט בעניין טלכור. בהקשר זה אציין, כי התחשבתי בהחלטתי גם בשיעור ההשתתפות של מחזיקים אלו (כ-70%), ומצאתי שזה אינו משנה מהחלטתי – שכן לא מדובר בשיעור השתתפות נמוך, וזאת בפרט לאור שיעור ההשתתפות הגבוה בקרב כלל המחזיקים במניות החברה (96.93%), וברוב המשמעותי שהושג בקרב אלו לקבלת הבקשה של החברה (כ-93%).
20. לאור כל האמור לעיל, בהתקיים התנאים המנויים בתקנה 52 לתקנות הדיווח ובנסיבותיו הייחודיות והפרטניות של המקרה שלפניי; משמצאתי כי האיזון הראוי בין העלויות הכרוכות בחובות הדיווח והנזקים הנוספים להם טוענת החברה כתוצאה מחובות אלו כאמור; לבין התועלת בחובת הדיווח בהתייחס לנסיבותיה של החברה, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשת החברה להביא לסיום את חובות הדיווח שלה על פי דין – וכך אני מורה.
21. כן מצאתי להדגיש, בהתאם לעמדת הרשות – כי אין באמור כדי לגרוע מן הכלל לפיו שימוש בתקנה 52 לתקנות הדיווח יעשה אך ובלבד במקרים חריגים; אולם כאמור, על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, מצאתי כי העניין שלפניי חוסה תחת מקרים אלה.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.