6. בבית המשפט לענייני משפחה טענו המבקשים כי ההוראה בהסכם הממון לפיה האלמנה זכאית לקבל לאחר פטירת המנוח את מלוא דמי השכירות, מנוגדת להוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, הקובע כי "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה". מנגד טענה המשיבה, כי לפי הפסיקה יש לפרש את סעיף 8 לחוק הירושה בצמצום, וכי מאחר שהמנוח לא הדיר יורש מירושתו, לא חלה על הסכם הממון המגבלה של סעיף 8. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הוצאת דמי השכירות מנכסי העיזבון אינה סותרת את הוראת סעיף 8, ולכן האלמנה זכאית לקבל את מלוא דמי השכירות כפי שנקבע בהסכם.
7. בבית המשפט המחוזי נחלקו דעות השופטים בשאלה הנדונה. דעת הרוב ניתנה על ידי השופט שילה, אליו הצטרפה השופטת רביד, בניגוד לדעתו החולקת של השופט שוחט.
השופט נ' שילה סקר בין היתר את הפסיקה והספרות באשר לסעיף 8 לחוק הירושה וליחס שבין הוראות סעיף זה להוראות בהסכם ממון שאושר על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון). צוין כי עמדת הפסיקה מימים ימימה היא כי יש לתת פרשנות מצמצמת לסעיף 8 לחוק הירושה, וכי גישה זו אומצה אף בהצעת חוק הממונות, התשס"ו-2006. כן הוזכר פסק הדין בע"א 169/83 שי נ' שי, פ"ד לט(3), 776 (1985), (להלן: ענין שי), בו קבע בית משפט זה כי "לא מן הנמנע ש'הסכם ממון' שאושר כדין יכול לקבוע למי יהיה נכס פלוני במות אחד מבני הזוג" (שם בעמ' 782). כן נזכר פסק הדין של השופטת א' פרוקצ'יה בבית המשפט המחוזי בירושלים בע"ז 289/97 (י-ם) עיזבון המנוח אחירם נ' לונה (11.1.1999), (להלן: ענין אחירם), שם נקבע בין היתר כי הוראות חוק יחסי ממון גוברות על הוראות חוק הירושה, בהיותו חוק ספציפי ומאוחר יותר, וכי שיקולי מדיניות משפטית ועידוד עריכת הסכמי ממון, תומכים אף הם במסקנה שיש לאפשר לבני זוג לקבוע במסגרת הסכם ממון, אף הוראות ביחס למה שיעשה ברכושם לאחר אריכות ימים ושנים.
עוד ציין השופט שילה את גישתו של פרופ' ש' ליפשיץ המבחין בין מצב של הענקת זכויות ליורש בהסכם ממון לבין מצב של הדרת יורש מירושתו. לגישתו, כשבן זוג מעניק רכוש שלו לאחר פטירתו לבת הזוג שנותרה בחיים, אזי מדובר בהוראה המגדירה את היקף העיזבון ולא הוראה הקובעת את זהות היורשים ולכן היא אינה סותרת את סעיף 8. מאידך צוין, כי גישה שונה לכאורה באה לידי ביטוי בהחלטה בדן יחיד של השופט הנדל בבע"מ 7468/11 פלוני נ' אלמונית (3.7.2012), (להלן: ענין פלוני).