6. המבקשת בתגובתה צירפה תצהיר מאומת וערוך כדין כתימוכין ואף הבהירה כי הבקשה פטורה מתשלום אגרה.
דיון
7. ההחלטה ניתנת בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) (תיקון), התשפ"א-2020, שפורסמו ביום 27.12.2020, המאריכות את סמכות הרשמים ליתן החלטות בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן-תקנות תשמ"ד). עוד יצוין, בפתח ההחלטה כי לנוכח צירוף התצהיר ומעת שהבקשה אינה נדרשת בתשלום אגרה (ר' נוהל מזכירות 314-19 "בעלי דין ועניינים פטורים מאגרה על פי חוק" מיום 1.3.2020 לצד מצורפי התגובה) טענות הסף לדחיית הבקשה אינן מתקבלות.
8. תקנה 519(א) לתקנות תשמ"ד ותקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן-תקנות תשע"ט), קובעות כי בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. בהתנגדות לקיום צוואה, חרף תקנה 21(א) לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998 ביחס למיהות התובע והנתבע, ניתן לחייב את המתנגד בהפקדת ערובה, שכן המתנגד תובע לעצמו זכות בעיזבון (ראו תמ"ש 2672-06-16 פלונית נ' פלוני ואח' (9.10.2016); ת"א (מחוזי י-ם) 526/93 קליין בע"מ נ' מניירט וידר, תשנ"ו(3) 361, 363(1996)).
9. הן תקנות תשמ"ד והן תקנות תשע"ט אינן מונות את השיקולים שאותם על בית המשפט לשקול בעת דיון בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה. השיקולים המנחים כעולה מהפסיקה הם, בין היתר, סיכויי התביעה ומורכבות ההליך, מצבו הכלכלי של התובע, מועד הגשת הבקשה, השלב שבו מצוי ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם (כבוד השופט גרוסקופף, רע"א 4339/19 שרית קילקר נ' עובד נועם פסקה 12 והאסמכתאות שם (27.08.2019)). "עיקר העיקרים הוא שלא תיחסם דרכו של התובע הלגיטימי, וישנה מעין "מקבילית כוחות" בין סיכויי ההליך מזה, יכולת התובע מזה, וזכות הגישה לערכאות שברקע הנורמטיבי. לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב, ועליו לשקול בכל מקרה, על פי נסיבותיו, את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים ותום ליבם" (כבוד השופט רובינשטיין, ע"מ 1171/16 פלוני נ' פלוני (18.2.2016)).
10. בפסיקה הוכרו ארבעה מבחנים עיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע האם נסיבות המקרה מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה: סיכויי תביעה קלושים - בגדרו יש לבחון על פניו את סיכויי התביעה בשלב מקדמי של ההליך מבלי שבית המשפט יידרש לניתוח מעמיק שלהם; מצב כלכלי ירוד של התובע - בגדרו נקבע, כי כאשר עסקינן בתובע שהוא תושב הארץ, מצבו הכלכלי אינו מהווה שיקול בבחינת השאלה האם לחייבו בהפקדת ערובה, וזאת נוכח התפיסה שהימצאות בארץ משמעותה שהוא אישיות כלכלית שניתן יהיה להיפרע ממנה ברבות הימים (רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין (13.11.2014)); תושבות חוץ - בגדרו יש לבחון, האם התובע הוא אזרח זר שאין בידו להצביע על נכסים בישראל מהם יוכל הנתבע להיפרע. בתוך כך גם תושב חוץ שאינו נוקב במען עדכני בכתב התביעה עשוי להוות שיקול לחיוב בערובה.